פתיחת 'דרך עולי הרגל': עימות בין ריקלין למנכ"לית שלום עכשיו
שמעון ריקלין: "רק את והשמאל מפגינים נגד. הערבים בכלל שותקים! אתם מסיתים לאלימות"
מנכ"לית שלום עכשיו שקד מורג והעיתונאי והמגיש (ערוץ 20) שמעון ריקלין התייחסו לזעם בקרב הפלסטינים לאחר ששגריר ארצות הברית בישראל דייוויד פרידמן לקח חלק בטקס פתיחת 'דרך עולי הרגל' בבריכת השילוח.
מורג: "מעל השביל ההיסטורי חיים כיום אנשים בשר ודם שממררים את חייהם ומפרים את האיזון שמתקיים באזור בין יהודים לערבים". שקד הסבירה כי לא ניתן לנתק את המנהרה מההקשר הכללי שבתוכו היא נמצאת - מאבק יומיומי על הריבונות בסילוואן. ריקלין הסביר את החשיבות ההיסטורית של המנהרה. האזינו לעימות הסוער.
שקד, מה הפריע לך אתמול בפתיחת האירוע ההיסטורי עולי הרגל?
"מה שהפריע הוא שחיים שם היום אנשים בשר ודם שהחפירות האלה והפעילות של העמותות המתנחלים בשכונה ממררות את חייהם, דוחקות אותם החוצה מנכסיהם והפעולות הללו מפרות את האיזון באיזור הכ"כ רגיש של מזרח ירושלים".
קופמן: המנהרה היא נכס שלהם? אני חייב שתדייקי בדברים לטובת אלה שלא שולטים בהיסטוריה.
"המנהרה היא נכס של סילוואן. מה שקורה מעל המנהרה הוא שהאדמה קורסת, קירות נסדקים, עד עכשיו חמש משפחות פונו מבתיהן".
מה שאת אומרת הוא שלא צריך היה לחפור את המנהרה הזאת.
"אין לי ידע הנדסי או ארכאולוגי, אני רק יודעת שהאופן שבו המנהרה נחפרה לא היה תוך התחשבות בתושבים".
אבל הטענה שלך היא הנדסית, שכאילו פגעו בבתים.
"זה חלק מהטענה שלי, אני לא באה לקבוע. לסילוואן יש סיפור גדול יותר. אנחנו עדים כבר עשרות שנים להשתלטות של עמותות מתנחלים על הנכסים של התושבים כשהמטרה היא לייהד את השכונה".
בואי נתמקד במנהרה הזאת, יש זעם. על מה הזעם?
"אי אפשר לנתק את המנהרה מההקשר הכללי שבתוכו היא נמצאת. ההקשר הכללי הוא מאבק יומיומי על הריבונות בסילוואן. אתמול ראינו שמגיעים נציגים רשמיים של ממשל טראמפ, וחונכים יחד עם ראשי עמותות המתנחלים את המנהרה הזאת שהיא כנראה תהיה פרויקט תיירותי מדהים אבל היא מנהרה שעשויה להגיע עד הר הבית, עד אל אקצא, אני לא בטוחה שהיא שווה את המיזם התיירותי אם היא תבעיר את האזור".
ינון: לא שווה מבחינת היסטורית? מדרגות מנקבת השילוח ועד הר הבית, זה לא נראה לך מספיק חשוב?
"בעיניי הקשר של העם היהודי לארץ הזאת הוא קשר מאוד עמוק וחשוב ואנחנו חוגגים אותו ועלינו מוטלת האחריות איך ייראה הקשר הזה בעתיד. אני לא רוצה להחזיר אותנו לתקופת התנ"ך. אני לא רוצה להגיע למצב שבשל יראת שמיים אנחנו לא שמים לב למי שחי על האדמה. הפלסטינים וגם אנחנו, שמגנים בגופנו על הדבר הזה, סובלים ונסבול בעתיד".
קופמן: אני רוצה להבין משמעון ריקלין קודם כל את העניין הארכיאולוגי. מה חשיבות המנהרה הזאת לפני שאנחנו שופכים עליה דם.
ריקלין: "לפני אלפיים שנה, הורדוס בונה את המקדש הכי מפואר בעולם. ברומא מדברים עליו בהתפעלות. כשעולי הרגל מגיעים לירושלים הם צריכים להיטהר ולשתות. יש בריכה שנקראת בריכת השילוח, היא נמצאת בקצה הגיא, בקטע שמחבר בין הבריכה לבין הר הבית. בין הבריכה הזאת הורדוס בונה רחוב שמחבר אותה להר הבית. שם הם עולים ועושים את מעשיהם ומקריבים קורבן-תודה. תתארו לכם את הכוהנים שם עם חצוצרות הכסף בשלושת הרגלים, והורדוס עושה דבר גאוני: הוא בונה את המדרגות בצורה של מדרגה אחת קצרה ומדרגה אחת ארוכה, וזאת כדי שהולכי הרגל יעלו לאט אל המקום הקדוש. אחרי אלפיים שנות גלות אנחנו חוזרים לארץ ישראל, אנחנו חושפים את הרחוב הזה שנמצא במעבה האדמה, הוא לא מפריע לאיש. זה לא סילוואן, זאת עיר דויד. רוב בתיה היום כבר שייכים ליהודים".
קופמן: למה היינו צריכים שם את שגריר ארה"ב בטקס ניפוץ הקיר?
ריקלין: קורה כאן תהליך היסטורי.
ינון: מה מפריע לך שגריר ארה"ב?
קופמן: לי לא מפריע, לפלסטינים מפריע.
ריקלין: פעם, לפני כמה שנים, בממשל אובמה, אמרו שלא צריך לריב עם ממשל אמריקאי. כעת הכול לטובתנו. ג'ייסון גרינבלט רוקד בבית כנסת בבחריין לצלילי עם ישראל חי, טראמפ מתערב לטובתנו.
קופמן: אתה מדבר כאן על יהודים. האם הוא הגיע לאירוע של שלדון אדלסון כיהודי מתנחל או כשגריר ארה"ב?
ריקלין: "הוא הגיע כשגריר. זה מבטא סוג הכרה של ממשל אמריקאי בריבונות ישראלית גם במזרח העיר".
ינון לשקד: זה נראה כאילו אתם נשארים מאחור, הגעתם רק חמישה עשר איש. נראה שאתם אנכרוניסטיים.
"הגענו יותר, אבל לצערי הרב המשטרה דחקה אותנו ולא אפשרה לנו את זכותנו החוקית להפגין. לצערי הרב יותר, הטקס נערך כגנבים בלילה ורק ביום שישי גילינו על קיומו. עוד ביום חמישי ביקרתי בשכונה ולא היה שום רמז מטרים לטקס. ביום שישי גילינו, וביום ראשון כבר מגלה את זה התקשורת"
ריקלין: "אבל זה הדבר המדהים. שמת לב שרק את והשמאל מפגינים נגד זה והרבים שותקים? למה אתם מסכסכים?"
קופמן: חכה, תיכף יהיו גופות, שכחת את שנת 96'?
שקד לריקלין: "לא צעקתי עליך גם כשאמרת שקרים על סילוואן".
ריקלין: "אתם מציתים אלימות, רק אתם".
שקד לריקלין: "אתה כרגע מפעיל עליי אלימות. אני אישית מאד מכבדת היסטוריה וארכאולוגיה. הייתי שמחה להיות חלק מאתרים היסטוריים שנפתחים כחלק מהסכמה על השטח (ריקלין מתפרץ והיא ממשיכה) לא, אתה לא המראיין שלי..."
ריקלין: "רק השמאל הישראלי עושה שם מהומות".
"אנשים יעלו להר הבית וידרסו את המדינה הדמוקרטית שבנינו כאן"
קופמן: שלדון אדלסון שילם כסף לאנשים מסילוואן כדי שלא ידברו?
ריקלין: "נו רון, בחייך"
שקד: "במציאות שבה אנשים עומדים תחת תביעות פינוי מהבתים שלהם, במציאות שבה מאבטחים את המתנחלים ומשפחותיהם, ועומדים בפתחי הבתים עם אקדחים, אתם מתפלאים שתושבי המקום אינם מתנגדים? כשתושבי עיסאוויה התנגדו לנוכחות משטרתית זה עזר להם? לא, נהרג שם אזרח".
ינון: הוא ירה זיקוק על שוטר.
שקד: "אז הוא בר מוות?"
ינון: ברור שכן.
שקד: "החיים שלהם שווים פחות. הבתים שלהם שווים פחות".
ינון: תגידי בכנות, זה מרגש אותך? עניין המדרגות שעולות להר הבית מנקבת השילוח?
שקד: "זה מעורר בי פחד עמוק. פחד שהמקום יחזור לחדש את ימיו כקדם, שאנשים יעלו אל הר הבית וידרסו בדרך את המדינה הדמוקרטית שבנינו כאן, לא יראו חילונים, נשים כמוני. אנחנו רואים מה קורה בכותל".
ריקלין: "שקד לא ענתה למה השמאל הישראלי הוא הגורם שמצית את הסכסוך במזרח התיכון, כאשר הערבים שם נהנים מפריחה כלכלית, ברובם הם מרוצים".
שקד: "אלה שקרים. אם הייתה מצלמה היו רואים".
ריקלין: "אתם באים לסכסך ולפלג ואתם מציתים את האלימות. רק אתם!"
ינון: תעני לריקלין. הערבים לא אמרו מילה! את באה להפגין?
קופמן: שקד, תשאלי אותו כמה גופות יהיו בשטח
ינון: מאיפה הוא יודע כמה גופות יהיו? אתה יודע?
קופמן: אני מעריך.
שקד: "אני, לעומת ריקלין, הלכתי לבקר בשבוע שעבר בבתי התושבים האלה".
ינון: הייתה עלייה תימנית לסילוואן ב- 1880, בתרפ"ט. למה הם עזבו? כי הם רצחו יהודים אז הם ברחו משם.
שקד: "זכות שיבה ליהודים, למה רק לנו? מה עם זכות שיבה לערבים?"
שקד לריקלין: "שלדון אדלסון, שתומך בזה והופתענו לראות אותו בטקס, אמר לפני חמש שנים שדמוקרטיה לא הייתה כאן בימי התנ"ך ולכן לא חשובה שתהיה כאן היום".
ריקלין: "אני לא תומך. אני גם לא שומע על איבוד הפלגנות. את מייצרת אלימות".
שקד: (ממשיכה) "אז זה הפטרון שלך!"
ינון: שנזכה לעלות במדרגות להר הבית.
ריקלין: "אמן ואמן".
קופמן: שנזכה שלא יירו עלינו.
עריכה: מעיין פופלבסקי
