ולחיי העולם הבא
מה מביא קבוצת אנשים להיפגש בקביעות ולשוחח על המוות? • ורדה שוחחה עם פרופ' עמיה ליבליך שאירחה את המפגשים וכתבה בעקבותיהם את 'קפה מוות'
זה נשמע כמו בילוי מאוד לא שגרתי - אבל מרתק: 14 ישראלים מקבוצות גיל שונות נוהגים להיפגש אחת לכמה שבועות בביתה של הפרופ' עמיה ליבליך כדי ללגום קפה ולדבר על אחד הנושאים הכי אפלים בחברה המערבית: המוות.
זה אולי לא מרגיש כמו הבילוי האולטימטיבי, ובטח שאפשר לחשוב על נושאי שיחה שהם יותר שוקקי חיים, אבל אי אפשר להוריד אפילו במעט את כמות הסקרנות שהנושא הזה אוסף. בכל זאת, אין אנו יכולים להימנע מלהגיע לרגע הפרידה מהעולם הזה, ואין אדם שחזר משם כדי לספר לנו מה קורה מאותו רגע והלאה.
פרופ' ליבליך אספה, תימללה וערכה את אותן שיחות משנת 2016, ואת התוצאה העלתה על הכתב בספרה 'קפה מוות' - לא רומן בדיוני, אלא תיאור אמיתי ומרתק, חוצה תרבויות ושאלות לא פתורות. בשיחה עם ורדה רזיאל ז'קונט השיבה על חלק מאותן שאלות, שלא מפסיקות להעסיק את כמעט כל מי שנמצא בעולם החיים.
מה ההבדל בין אנשים שרוצים לחיות עוד יום ועוד יום לאלה שרוצים את השליטה והבחירה מתי ללכת? כיצד משפיעה תחושת מיצוי החיים על היחס כלפי המוות? מהו המונח המסתורי 'חוכמת הקבוצה'? האם העיסוק במוות באמת יכול ללמד אותנו איך לחיות? ואיך השפיעו השיחות ב'קפה מוות' על חוויית החיים של פרופ' ליבליך עצמה?
