"הצלקת לא תיעלם לעולם"
דור שלם של ילדים גדל לתוך מציאות של טילים ואזעקות • ענת דוידוב: "כבר כמעט 20 שנה תושבי האזור המוכה הזה חיים ככה"
"עובדי מרכז חוסן בשדרות לא מקבלים שכר בזמן". אתם שומעים את המשפט הזה, ולא מאמינים. וזה לא בפעם הראשונה, ודווקא בתקופה הרגישה הזאת.
רגע, בתקופה הרגישה הזאת? כבר כמעט 20 שנה תושבי האזור המוכה הזה חיים ככה. ילדים שנולדו והתבגרו לתוך המצב המוכה הזה, ילדים שלא מכירים מצב אחר. ילדים שלא ידעו פעם מה זה ממ"ד או מיגונית, או כל פטנט אחר להגן על גופם, והיום ישנים בממ"ד, אוכלים בממ"ד, פוחדים לעזוב את היד של אמא או אבא בממ"ד, כי תכף יבוא הקול המאיים הזה של 'צבע אדום' ואחריו 'בום'. וכמה פעמים שמעתם את המשפט: "איזה מזל שזה לא נפל עלינו, ולא נשרטנו, שוב לא נשרטנו".
אבל חברים, מה עם הנפש השרוטה? הנפש עם הצלקת שלא תעלם לעולם, הצלקת שמסמנת דור שלם שלא מכיר מצב אחר, וכמה שהוא שרוט הדור הזה. לא הייתם רוצים להיות שם.
אתמול הזכירו לנו שוב ב'חדשות 12' שהאנשים שמטפלים בצלקות ובחרדות, עובדי מרכזי החוסן, לא מקבלים את שכרם בזמן כבר שמונה חודשים. ולא בפעם הראשונה. בושה! משרד הבריאות אומר בתגובה: "המשכורות לא שולמו בגלל נושאים מינהליים".
לפני יומיים נורו שלוש רקטות לעבר אלפים בפסטיבל בשדרות. פחד אלוהים! לא הייתם רוצים להיות שם. הם דווקא כן. כי זה הבית שלהם. וכמו שההנהגה מנהלת את זה, כלום לא הולך להשתנות.
