ידיעה בת שורות מעטות בלבד הופיעה היום (ג') במדורי הספורט: הפועל ירושלים הוצאה העונה מרשימת הקבוצות של ההתאחדות לכדורגל. אמנם מזמן היא רחוקה מאוד מהכותרות הראשיות, ואולם היו לה, גם היו לה, ימים טובים - ולא מעטים.
אולי, לכן, כאשר קראתי על כך, מיד נזכרתי בזכייתה בגביע המדינה ב־1973. במשחק הגמר שנערך בבלומפילד, גברה הפועל ירושלים 0:2 על קבוצת הכח רמת גן. את השערים היקרים הבקיעו ציון תורג'מן ונחום תא־שמע. מי שהניף את הגביע הנחשק היה הקפטן צבי סינגל, שהוא ללא ספק מגדולי שחקניה בכל הזמנים. המאמן היה אמציה לבקוביץ'.
באותה שנה סיימה הפועל ירושלים במקום השלישי בטבלת הליגה הבכירה, שנשאה אז את השם 'הליגה הלאומית'.
העובדה שהפועל ירושלים לא תשחק העונה כדורגל, אינה יכולה למחוק את זכרונות העבר, והיא ודאי מעציבה את מי שהיו אוהדיה וחגגו עימה את אותה זכייה בגביע. דפי ההיסטוריה אינם שוכחים.
...ידיעה קצרה הופיעה בעיתון: הפועל ירושלים - סוף!
// הידיעה הקטנה שצדה את עיניו של דבורין, הבוקר. מתוך 'ידיעות אחרונות'
○ ○ ○
אתמול נחשף בארצות הברית הלוט מעל פסל ברונזה של אלתיאה גיבסון, שהוצב בסמוך לאיצטדיון הטניס, הנושא את שמו של ארתור אש.
היא הטניסאית האפרו־אמריקנית הראשונה שזכתה בטורניר גרנד סלאם. זה קרה ב־1956 כשניצחה בגמר אליפות צרפת הפתוחה. לאחר מכן זכתה פעמיים ברציפות באליפויות ווימבלדון וארצות הברית.
גיבסון סיפרה פעם שללחוץ את ידה של מלכת אנגליה היה עבורה כה שונה מהימים שבהם נאלצה, בגלל צבע עורה, לשבת באוטובוס במקום המיועד למי שאינו לבן.
סיפורה של אלתיאה הוא סיפורם של רבים שהלכו בעקבותיה, וטוב שנזכור שהיו גם זמנים אחרים.