אני לא מכירה את אבי וייס, ולא את אבי ניר, ומעולם לא עבדתי בשום גילגול של ערוץ 2, או קשת 12.
את גיא פלג אני דווקא כן מכירה. הוא משדר פה, בתחנה שלנו, 103fm. פלג עושה את עבודתו כפי שכל עיתונאי, שהיה מקבל חומרים רלוונטים בתיקי ראש ממשלה, כל ראש ממשלה, היה עושה בדיוק אותו דבר: מפרסם! ואם טעה - ידע להתנצל מיד. זו עיתונות, בתנאי שהיא חופשית. בימים האחרונים היא לובשת לובש צורה שונה.
העיתונאי אורי אבנרי ז"ל התנהל בלי מורא ובלי משוא פנים. עיתונו, 'העולם הזה', היה חושף השחיתויות העיקרי בתקופתו: סוקרו בהרחבה פרשות לבון, ידלין, אברהם עופר, משה דיין - החפירות וגניבת העתיקות, וכולן, אגב, פרשות ממפא"י.
לראש הממשלה לשעבר אהוד ברק, שכיהן בקדנציה הכי קצרה כאן, העיתונאים עשו את המוות. אהוד אולמרט התנצח עם עיתונאים. כל ריאיון שלו בתקשורת היה התנצחות, והוא לא ממש אהב עיתונאים. אבל איש מראשי הממשלה לשעבר לא האשים עיתונאי בביצוע פיגוע. גם לא את בעלי הערוץ, המממנים.
עד שהגיע רה"מ נתניהו. ועל פיגוע, אדוני, עלולים לשלם בדם.
ראש הממשלה אשף התקשורת יודע בדיוק מה הוא עושה. ראש הממשלה ידע בדיוק למה היה לו חשוב להחזיק בתיק התקשורת.
אנחנו לא מפחדים כשבנימין נתניהו קורא להחרים ערוץ טלוויזיה פרטי, אנחנו לא מפחדים כשהוא מתיר את דמו של עיתונאי, ואת דמם של כל העיתונאים - אבל המחשבה המצמררת שמישהו ייקח את החוק לידיים, נראית היום קרובה מתמיד.