שלוש הערות בעקבות משחקי סוף השבוע בכדורגל:
א. מכבי תל אביב:
האלופה כבר במקום הראשון בטבלת ליגת העל. אם מישהו חשב בטעות שמכבי חיפה יכלה אמש (ש) להפתיע אותה בבלומפילד - התברר שהצהובים, גם לא בשיא כושרם, עדיין יודעים מה לעשות כדי לנצח 0:1, ולנשל את חיפה מהמקום הכי נחשק בדירוג.
הדרך אל האליפות עוברת תחנות ביניים רבות, ועוד חזון למועד - ואולם בינתיים אני לא מזהה קבוצה כלשהי שתוכל למנוע ממכבי תל אביב זכייה נוספת בכתר.
מאמן מכבי תל אביב ולדימיר איביץ', אתמול // צילום: דני מרון/מעריב
ב. בית"ר ירושלים:
אחרי 3 מחזורים מאכזבים, קיבלו הבית"רים את הקבוצה שאותה יוכלו לנצח, את קריית-שמונה. כך אמנם קרה. הניצחון 0:2 אולי אינו מבשר על שינוי קיצוני לטובה, אבל סוף סוף הוא העניק להם ניצחון ראשון. אין כניצחון כדי להחזיר את החיוך לפנים, ואין טוב מניצחון, כדי שבזכותו הדרך הארוכה מאוד, מהצפון הרחוק עד לבירה, נראתה קצרה בהרבה. החוכמה הגדולה היא לייצר המשכיות - ובנושא זה תימדד בית"ר. כי לא בכל יום היא תפגוש ביריבה כה חלשה.
ג. קריית שמונה:
לעיתים צריך לתת לנתונים לדבר בעד עצמם. סוגרת הטבלה לא צברה עדיין אפילו נקודה אחת, ו־4 הפסדים רצופים הם לא סתם תקלה. הקרייה דומה עתה למכונית הנכנסת למוסך כדי לעבור שיפוץ כללי. היא הקבוצה היחידה בליגה שהפסידה בכל משחקיה. כל ניסיון להסביר מדוע - מיותר לחלוטין.
לחשוב שב־2012 היא זכתה באליפות ישראל. למרות שהעונה היא לא תשוב ותזכה בה - בלית ברירה משימתה היא לפחות לא לרדת ליגה.