"רשויות הרווחה רצחו את אחותי"
מרים פרץ ז"ל בת ה-17 מתה בשבוע שעבר ממנת יתר, כל זאת כי לא היה מקום במוסד הגמילה • אחיה יוסף פרץ האשים: "הרשויות התייחסו אליה כנטל"
"היא הייתה חייבת מסגרת שתשמור עליה, העובדת הסוציאלית לא ענתה לטלפון": מרים פרץ ז"ל בת ה-17 הייתה נערה חרדית מירושלים שחזרה בשאלה. בשבוע שעבר מתה פרץ ממנת יתר, זאת על אף שמשפחתה פנתה מספר פעמים לרשויות הרווחה בבקשה לעזרה.
"היא הייתה ילדה טובה, אנחנו תמכנו בה, היינו איתה והיא קיבלה הרבה אהבה" אמר יוסף פרץ, אחיה של מרים, והוסיף, "היו לה קשיים במסגרות ולפני שנה וחצי החברה הוקיעה אותה. אמא שלי פנתה לשופט ואמרה לו 'הילדה בסיכון', וגם פנתה לפקידת הסעד ברווחה, ולפני 9 חודשים הוציאו צו שמרים צריכה להיות במעון סגור במסילה כי היא לא יכולה להמשיך להסתובב ברחובות. במהלך החודשים הללו היא התקשרה לעובדת הסוציאלית כדי לשאול אותה 'מה קורה עם זה?' והיא לא ענתה בטלפונים. היא הייתה מזהה את המספרים של המשפחה ולא ענתה לעולם, וכשהתקשרנו ממספרים אחרים והיא ענתה, היא אף פעם לא ניהלה שיחה אמיתית, תמיד היא אמרה 'אני אחזור', 'אני עסוקה', 'לא להתקשר לטלפון האישי'. מה יכולנו לעשות? עם מי יכולנו לדבר?"
מישהו נוסף במשפחה שלכם בענייני סמים?
"לא, לא. אנחנו משפחה נורמטיבית לכל דבר ועניין, מאוחדת, מגובשת, חזקה. תמכנו במרים והיינו איתה, דאגנו לה ונתנו לה את הלב שלנו. בחודש האחרון, לא ישנתי 5 לילות, כי חיפשתי אותה. כל המשפחה הייתה סביב הדבר הזה".
אתה פגשת את העובדת הסוציאלית?
"לפני שנה וחצי הייתה למרים עובדת סוציאלית אחרת, והיא ישר הכניסה אותה למסגרת שנקראת 'ניגונים', לא חיכתה. העובדת הסוציאלית הנוכחית לא הייתה עונה, לא היה אכפת לה, פעם אחת היא לא יזמה שיחה".
ומה קרה עם 'ניגונים'?
"זו הייתה מסגרת לא סגורה ובגלל ההידרדרות היא יצאה ממנה. בגלל זה עשו לה צו למסילה. היא הייתה חייבת מסגרת שתשמור עליה".
בהמשך סיפר פרץ מתי התחיל נושא הסמים: "זה קרה בשנה האחרונה, כל חודש זה הידרדר, והיא הייתה נעדרת. רק בחודש האחרון היא נעדרה 9 פעמים. הייתי מסתובב בלילות ומחפש אותה קבוע, כל פעם כשמצאתי אותה, היא הייתה מסטולה, דלוקה, על סמים, זרוקה, בלי נעליים, הייתי רואה אותה במצב שהיה בא לי לבכות. לפני חודש חיפשתי אותה ומצאתי אותה זרוקה בלי נעליים ובלי כלום, הגיע אמבולנס ומשטרה, הדופק שלה היה על 150, הייתי איתה כל השבת בהדסה עין כרם, במוצאי שבת רציתי לעדכן את קציני המבחן, התקשרתי מ-10 טלפונים ולא ענו. בשבת האחרונה היא נמצאה על הכביש זרוקה במעיין עין יעל, מסטולה, על סמים, לא יכולה להגיב בכלל. התקשרנו לעובדת הסוציאלית ורצינו לעדכן אותה, 'תקשיבי, הילדה בסיכון, למה היא לא במסגרת? יכול לקרות לה משהו, היא יכולה להירצח, להיאנס, להידרדר למקומות שמי יודע איפה', אבל התייחסו אליה כנטל, לא כאילו זאת הבת שלהם, אחות שלהם או קרובת משפחה שלהם".
אבל אם אין מקום?
"שימצאו מקום, שיהפכו עולמות, שילכו לממשלה, שיצעקו, לפחות שיענו לטלפון, שיזמו, שידברו, שיעשו משהו, יש מה לעשות. לא יכול להיות שילדה מגיל 16 עד גיל 17 מסתובבת ברחוב ומידרדרת מיום ליום. לא יכול להיות שזה הסוף. אני מבטיח לך שאם זה היה הבן או הבת של מישהו שקרוב לרווחה, הדברים היו נראים אחרת. התייחסו אליה כמספר".
דיברו איתכם אחרי האסון?
"2 עובדות סוציאליות ונציג העיר הגיעו אלינו ביום האחרון של השבעה, סתם לעשות וי, אני הרגשתי שזה וי וללכת".
מישהו התנצל בפניכם?
"אמרו 'אנחנו מבינים את הכאב' אבל לא התנצלו. הם רצחו לי את האחות. תקשיבי טוב, הם רצחו לי את האחות".
איפה מצאתם אותה?
"היא נמצאה בבית צפאפא, אצל בן אדם בן 55, בדירה של המשפחה שלו. היא נמצאה ללא רוח חיים, ועל מה היא נמצאה? על סמים. איך ילדה שנעדרה יום אחרי יום הגיעה לבית צפאפא עם בן אדם בן 55? ואיך לפני כן אף אחד לא התעורר? הכתובת הייתה על הקיר, זה פשוט אחד ועוד אחד, זאת התוצאה".
איך אמא שלך?
"הבית שלנו התפרק. אנחנו מחפשים את הכוחות לקום ולצאת מהשבר הזה. אני מפחד על אמא שלי, היא לקחה את זה קשה".
אתם מתכוננים להמשיך במאבק?
"אני הולך להמשיך במאבק הזה. אני לא נלחם פה מול גוף אלא מול רוצחים. את יודעת למה אני עושה את זה? כדי שזה לא יקרה בפעם הבאה. אף אחד לא יכול להגיד 'לי זה לא יקרה', יש פה כשל במערכת. יש מאות ילדים בסיכון. רק בשבת הזאת קיבלתי פנייה מאישה שביקשה שנקנה כל מיני דברים ל-30 ילדים שאין להם איפה לישון. אני זועק את הזעקה הזאת כדי שישתנה משהו".
עריכה: אמיתי דואק
