"עמדתי חצי מטר מהרוצח וראיתי הכל במו עיניי"
מנחם דמתי, נהגו של רבין בליל הרצח, על הלילה ששינה את פניה של מדינת ישראל: תוך שניות ראיתי את הרוצח הנתעב יורה
מנחם דמתי היה הנהג של יצחק רבין ז"ל בערב בו נרצח רגע לאחר עצרת השלום. אך דמתי לא היה אמור להיות שם. אלא שנהגו השני של רבין לקח יום חופש, וכך פתאום מצא דמתי את עצמו בלב האירוע הדרמטי ביותר בתולדותיה של מדינת ישראל. בתגובה לגל הקונספירציות באשר לזהות רוצחו של רבין ז"ל שעלו לאחרונה לכותרות, שוחח דמתי עם ינון וניסים וסיפר את כל האמת על ליל הרצח ששינה את המדינה.
ינון מגל: "שלום מנחם דמתי, נהגו של פרס, שבליל הרצח היה נהגו של יצחק רבין ז"ל".
מנחם דמתי: "הייתי נהגו כן, שלום וברכה".
ינון מגל: "אנחנו מעלים אותך לשידור בגלל שהגדישו פה את הסאה עם תיאוריות הקונספירציה ואני ממש התחננתי אליך הבוקר שתדבר. אתה אמרת, 'אין לי כבר כוח, תעזוב אותי, אני לא רוצה לדבר, נמאס לי, משוגעים, אין לי כוח בשביל הדבר הזה יותר', ועדיין אני אומר לך, זה חשוב מאוד שתדבר ותספר לנו מה אתה ראית ומה היה שם".
מנחם דמתי: "אתה שואל אותי לגבי הקונספירציה שהרוצח הנתעב לא עשה את זה?"
ינון מגל: "כן, יש תיאוריה שלאוטו לקח 20 דקות להגיע לאיכילוב".
מנחם דמתי: "אף אחד לא יודע יותר טוב ממני. עמדתי חצי מטר מהרוצח הנתעב הזה וראיתי הכול במו עיניי. אתה מבין שאף אחד לא יכול לספר לי שיש איזו קונספירציה וכל מיני סיפורים, את זה ראיתי במו עיניי, אז אף אחד לא יכול לספר לי סיפור אחר. אם מישהו יכול לספר לי משהו אחר, הייתי מוכן לשמוע".
ינון מגל: "בוא אתה תספר לנו, אתה עומד שם ורואה, ואז מה קורה?"
מנחם דמתי: "אני קיבלתי קריאה לרדת למטה אחרי העצרת, ואני עמדתי ליד הרכב, הייתי מוכן לפתוח את הדלת לגברת, וראש הממשלה ממש הגיח חצי מטר ממני, הוא לא היה אמור להיכנס בדלת שלי אלא בדלת מצד ימין, הדלת שלי הייתה פתוחה ובתוך שניות אתה רואה את הרוצח הנתעב הזה יורה - ואז אני מסתכל ושומע 'סתם, סתם, זה לא באמת'".
ינון מגל: אתה שמעת את הקריאות 'סרק, סרק'?
מנחם דמתי: "אני עד היום אומר שהרוצח הנתעב הזה צעק 'סתם, סתם' כדי להציל את עורו".
ינון מגל: "מה קורה ברכב?"
מנחם דמתי: "אני ויורם רובין באוטו".
ינון מגל: "רק שניכם ורבין?"
מנחם דמתי: "כן, ויורם מאחורה מנשים אותו ומטפל בו, ואני קיבלתי את הצעקה לנסוע ישר לבית החולים".
ינון מגל: "מי צעק?"
מנחם דמתי: "יורם רובין, המאבטח, והוא צעק לי 'סע לבית חולים', רואים גם בצילום שאני נכנס לרכב מיד ומתחיל לנסוע, אבל עכשיו, לגבי הנסיעה שאתה אומר לי, אם הייתי לוקח ימינה לכיוון הקהל ונוסע לדוד המלך, אז הייתי צריך לפלס את הדרך בתוך 100 אלף אנשים וזה לא היה חישוב נכון".
ינון מגל: "ברור, כל האזור הזה צמוד לכיכר ומלא באנשים, אתה לא יכול לנסוע משם".
מנחם דמתי: "בדיוק, זאת דרך קצרה מאוד אבל הייתי מתעכב בגלל כל האנשים, אז פניתי שמאלה..."
ינון מגל: "זאת החלטה שאתה מקבל או יורם?"
מנחם דמתי: "זאת החלטה שלי, עשיתי חישוב מהר, ראיתי שהכול סגור, פניתי שמאלה, הגעתי לבלוך, שם גם הייתה חסימה, ונסעתי באבן גבירול, הגעתי לארלוזרוב עד לוויצמן..."
ינון מגל: "זאת אומרת בארלוזרוב אתה פונה ימינה לכיוון ויצמן".
מנחם דמתי: "בדיוק, עכשיו אתה תעשה את החשבון, גם אם הייתי נוסע על 10 קמ"ש מבית העירייה לבית החולים, זה יכול היה לקחת 5 דקות, אבל אני נסעתי עם אזעקה, סירנה וכל המכשירים שיש. זה שמספרים סיפור, 'שנסעתי חצי שעה והסתובבתי', אין שום דרך אחרת, לא נסעתי בדרך אחרת. אם מישהו יכול להמציא לי סיפור אחר, אני אשמח לשמוע".
ינון מגל: "באיזו מהירות נסעת?"
מנחם דמתי: "הכול בהתאם לכביש, לא יכולתי למדוד את המהירות. נסעתי לאט, היו רכבים".
ינון מגל: "אוקיי, מה קרה כשהגעת לוויצמן."
מנחם דמתי: "פניתי ימינה והגעתי לבית חולים. אני לא זוכר אם פרצתי שם את השער. הגעתי לרחבה, הורדנו אותו והתחלתי לצעוק שיביאו לנו אלונקה. היה שם שומר, העלינו אותו לאלונקה וירדנו אל חדר מיון".
ינון מגל: "הם היו מוכנים להגעה שלכם?"
מנחם דמתי: "לדעתי אף אחד לא קרא להם, אף אחד לא ידע שאנחנו מגיעים".
ינון מגל: "כלומר, אתה אומר שהנסיעה הייתה מהירה, רצופה, 5 דקות גג".
מנחם דמתי: "אפילו לא, 3.5 דקות בוודאות, עשו את ההערכה הזאת והגעתי תוך 3.5 דקות והכנסנו אותו לחדר מיון שם".
ינון מגל: "ומה קורה ב3.5 דקות האלה?"
מנחם דמתי: "זה כמו נצח, הסתכלתי אחורה, יורם אמר לי 'תיסע', ואני אמרתי לו 'מה קורה? תנשים אותו'".
ינון מגל: "רבין אמר משהו?"
מנחם דמתי: "איך שהכנסנו אותו לבית חולים, שמעתי דברים לא מובנים".
ינון מגל: "ובנסיעה?"
מנחם דמתי: "לא שמעתי כלום, זה היה שקט, דממה".
ינון מגל: "ובמכשירי קשר עדכנתם מישהו? טלפונים?"
מנחם דמתי: "שום דבר. במצב כזה אני לא יכול לצלצל לאף אחד ולעדכן אף אחד, המטרה שלי היא להגיע מיד לבית החולים, זה מה שהיה לי בראש, לא היה לי משהו אחר. אמרתי, מי שצריך לדעת שאנחנו מגיעים לשם יודע, אנשי השב"כ יודיעו לו".
ינון מגל: "עשית איזושהי עצירה בדרך? כי יש איזו תיאוריה שעצרת..."
מנחם דמתי: "לא, נסעתי ישירות לשם".
ניסים משעל: "איזה עצר? זה לקח לו 4-3.5 דקות. הסיפור מתחיל מזה שלא אמרו לבית החולים להתכונן".
מנחם דמתי: "לא ידעו בכלל לאן נסעתי, אני חושב".
ינון מגל: "אז בעצם רק אתה ויורם נכנסים לאוטו, אתה מקבל את ההחלטה איך לנסוע, אתה רואה פה מימין, אנשים, פה מחסום, אתה נוסע לארלוזרוב, כל החלטה שלך..."
מנחם דמתי: "תאר לך שכל החיים שלי אני נוסע עם מאבטח שיושב לידי, ואנחנו תמיד מתייעצים איך לנסוע, ובדיוק במצב הזה, הגורלי, אף אחד לא התיישב לידי גם, אתה מבין? ונסעתי. תשמע, זה המסלול שעשיתי, אולי המסלול ארוך אבל הוא פחות זמן".
ינון מגל: "ואתה שומע היום אחרי 24 שנה את כל תיאוריות הקונספירציה שעצרת ולקח 20 דקות וכל הדברים האלה, מה אתה חושב על זה?"
מנחם דמתי: "אני שמעתי את הדוקטור שאמר שיגאל עמיר לא רצח אותו ויש כל מיני סיפורים, זה מעציב מאוד. היה רצח במדינת ישראל, ואנשים מספרים כל מיני סיפורים וקונספירציות, זה הזוי, כואב מאוד".
עריכה: אמיתי דואק
