הנבחרת זוכרת את ה-4:0 שספגה בפולין
דני דבורין מתאמץ למצוא הסברים מדוע בעוד יומיים (ש') יכול אולי משחק הגומלין להראות אחרת
בעוד יומיים תארח נבחרת הכדורגל של ישראל את פולין למשחק הגומלין באיצטדיון טדי. הזיכרונות מהמשחק, שנערך ב—10 ביוני בפולין, אינם נעימים במיוחד. ישראל הובסה אז בתוצאה 4:0, שלימדה על הפער הגדול ביניהן, ובעיקר על חולשת ההגנה.
נכון לעכשיו ספגה הנבחרת שלנו כבר 15 שערי חובה, וזה יותר מכל נבחרת אחרת בבית 7 של מוקדמות אליפות אירופה, פרט לאחרונה בטבלה, לטביה. אבל הנבחרת הלטבית היא באמת מתחת לכל ביקורת, ועדיין לא הצליחה לזכות אפילו בנקודה אחת.
האם הגומלין בירושלים יכול להיות אחרת? ישראל כבר הוכיחה פעמים רבות מידי שהיא נחלשת ככל שטורניר המוקדמות קרב לסיומו. היא עדיין תלויה מאד ביכולת ההבקעה של ערן זהבי, ולו בוודאי יש על מה לשחק. לפחות זהבי יתאמץ מאד להצליח, שכן ברצונו לסיים את המשחקים כמלך שערי המוקדמות.
ואם לנסות לחפש את התשובה מדוע הפעם זה כן עשוי להיות שונה, הרי פולין כבר הבטיחה את מקומה בטורניר הגמר. לכאורה, שחקניה לא "יהרגו" במיגרש אם יפגשו בנבחרת ישראל לוחמת, הנאבקת בעקשנות על כל כדור. אכן, בתיאוריה, לפני כל משחק, תמיד אפשר למצוא הסברים וחיזוקים אופטימיים, שיש בהם גם משהו מההיגיון. אולי זו אחת מהסיבות לכך שפעמים רבות ידע הקהל הישראלי אכזבות קשות.
בסיכומו של דבר איכות השחקנים היא שקובעת, ולא בטוח שלפתע פתאום תהיה לנבחרת ישראל הגנת ברזל, שתעמוד בהצלחה במשימה המוטלת עליה. זה כמובן תנאי לתוצאה טובה.
אהיה הראשון שישמח אם במוצאי שבת תגיע מירושלים הבשורה: ניצחנו את פולין.
