האמת היא שהכי קל בעולם היה להעניק לליאו מסי את 'כדור הזהב' של 2019, משום שאין בתבל כדורגלן טוב ממנו. ואכן, אמש (ב'), הוא זכה בתואר הנחשק זו הפעם השישית.
אם לנסח זאת בצורה ברורה יותר, הרי שלדעתי, כל מי שהיה מועמד לפרס, צריך היה להבין מראש שמסי ייבחר.
העובדה שהוא קוטף את הפרס שוב ושוב, עושה למעשה צדק ומשקפת נאמנה את מה שכל אחד בעולם יודע כבר שנים רבות מאוד: מסי הוא פנומן. הוא השחקן ששווה לטוס לברצלונה רק כדי לראותו במשחק ליגה, ואחר כך לסנן בנונשלנטיות: אל תאמרו לי מי זה מסי, כי אני ראיתיו משחק.
מסי נולד גאון של כדורגל. אותו אין צורך ללמד, כי הוא הכדורגל בכבודו ובעצמו. לכן אף מאמן אינו יכול ללמדו מה לעשות עם הכדור, מתי למסור, מתי לעבור שחקן ומתי לבעוט לעבר השער.
המזל הגדול ביותר של תקופתנו הוא זמינותה של הטלויזיה, המאפשרת לראותו בפעולה כמעט מדי שבוע. בעבר לא היה לנו בישראל הלוקסוס של לראות כך את ענקי המשחק, פושקאש ופלה. כשרואים את מסי, אפשר להבין מה הפסדנו בשנות ה־50.
View this post on Instagram
גם בטור זה אי אפשר לחדש דבר על ליאו מסי, אבל חשוב לי להדגיש שמסי עצמו מצליח, ויותר מפעם, לשלוף טריק קוסמים, המוכיח שאין לו מתחרים.
ואולי יש מקום להודות בכך שמסי מהתל בנו. כי כאשר רואים את מבצעיו הנפלאים, נדמה לפתע שכדורגל הוא משחק קל לביצוע. הוא אכן קל למסי, אבל לא לאחרים, ופה קבור הכלב.
וגם אם כל ילד רוצה להיות כמותו, מסי יש רק אחד.