הפועל באר שבע, תרגיעי
למרות המרחק שנוצר מפסגת הטבלה, דני דבורין מציע לקבוצה מבירת הנגב דווקא להוריד לחץ ולהפסיק להסתכל לצדדים
בתום הסיבוב הראשון של הליגה בכדורגל, מוצאת עצמה הפועל באר שבע בפיגור של 10 נקודות ממכבי תל אביב - וזה סימן ברור לכך שסיכוייה להדביק את מכבי כנראה שואפים לאפס. הטבלה מעמידה מול פניה מראה, המשקפת נאמנה את המציאות, וכותרתה ברורה: הקבוצה הדרומית עדיין לא טובה דייה כדי להיאבק על הכתר.
בעייתה הגדולה של הקבוצה מבירת הנגב נעוצה בכך שזיכרונות 3 האליפויות הרצופות טריים מדי. אמנם אלונה ברקת העמידה תקציב שמטרתו לקבל קבוצת כדורגל מעולה, אבל למרות שבאר שבע מצויה במקום ה־3 בטבלה, משחקיה האחרונים העידו על היחלשותה. הם כוללים הפסדים לנס ציונה, לבני יהודה ולמכבי חיפה, לצד ניצחון בודד על הפועל כפר סבא. במילים אחרות, צבירת 3 נקודות בלבד מ־12 האפשריות.
גם אם ביכולתה לזכות בכרטיס לאירופה, התחושה היא שהקבוצה פשוט אינה באיכותה של מכבי תל אביב, השומרת העונה על רשת נקייה זה 13 משחקי ליגה ברציפות.
אז מדוע זה קורה להפועל באר שבע? בין היתר משום שאין לה שחקנים שוברי שוויון, כאלה שעליהם נהוג לומר שהם העושים את ההבדל. בתקופת 3 האליפויות הרצופות, שחקניה עטו על הכדור משריקת הפתיחה כמורעבים להוכיח שביכולתם לנצח כל יריבה.
את האנרגיות האלה כבר איני רואה בקבוצה.
אז נכון שאי אפשר לזכות באליפות בכל שנה, אבל מותר ואפשר לדרוש מהפועל באר שבע לשחק טוב יותר. ברמה המופגנת בליגה שלנו, אין זו דרישה מוגזמת.
בספורט קורה שקבוצה נקלעת למומנטום שלילי. לעיתים הדרך להיחלץ ממנו היא דווקא להוריד לחץ, ובעיקר להפסיק לחשוב מה עושות מכבי תל אביב, מכבי חיפה ובית"ר ירושלים.
