בת 120, אבל נראית הרבה פחות
דני דבורין חגג יום הולדת לקבוצת מילאן שזכתה ל־120 שנות הישגים, וסיפר על הסיסמה שנותנת לה רוח של תקווה
לפני יומיים חגגה קבוצת הכדורגל מילאן 120 שנים להיווסדה, תחת הסיסמה "אתמול, היום ולתמיד".
מילאן נוסדה ב- 1899, ועם השנים הפכה לאחת מענקיות הכדורגל של איטליה ואירופה כולה. גדולי השחקנים לבשו את מדיה, בהם נורדהאל, לידהולם, מאלדיני, בארזי, רייקרד, חוליט, ואן-באסטן, אנצ'לוטי ודונאדוני. ב- 1989, בברצלונה, חזיתי בגמר אליפות אירופה לקבוצות, שם הניפו המילאנזים את הגביע הנחשק, לאחר ניצחון בתוצאה 0:4 על סטיאווה בוקרשט. רוד חוליט הבקיע אז צמד, ושניים נוספים נכבשו על ידי מרקו ואן-באסטן.
חגיגת ה- 120 של מילאן היא בזמן שבו הקבוצה רחוקה משיאה. כבר שנים לא מעטות מצויה הקבוצה בצילה של יובנטוס, והעונה מובילות את הטבלה יובה ואינטר, שהיא נציגה לא פחות גדולה של העיר מילאנו.
במילאן ניתן לראות את ההוכחה לכך שישנן תקופות פחות טובות בחייה של כל קבוצת ספורט, טובה ככל שתהיה. אולם הלהט להצליח לשחזר ימים גדולים עדיין מפעפע בתוכה. לכן, בהתייחסי אליה, אני חושב מיידית על מצבה הגרוע של הפועל תל-אביב, שהובסה 4:0 בידי מכבי נתניה.
אפילו על הפועל באר-שבע, שהולכת ומאבדת העונה את אחיזתה בצמרת טבלת הליגה הבכירה בישראל. ההפסד אמש, 1:0 לבית"ר ירושלים, נקבע בטרנר, אצטדיון שנחשב משוכה גבוהה מידי, ושלפתע פתאום מתגלה סתם כעוד מגרש אחד ממגרשי הכדורגל שבארץ. לא כל קבוצה יכולה לזכות באליפות, ואם זוכים, הרי בוודאי לא ברצף עד בלי די.
אבל תמיד חשוב מכל לא להתייאש, אלא ללמוד לחיות תחת אותה כותרת שקיבלנו ממילאן: "אתמול, היום ולתמיד".
