שלושה דברים בעקבות משחקי סוף השבוע:
א. יאמר לזכותו של מאמן הכדורגל רן בן-שמעון שהוא החל לאמן את אשדוד ימים מעטים בלבד לפני משחקה מול מובילת הטבלה מכבי תל-אביב. רן לא ביקש לדחות את כניסתו לתפקיד עד לאחר המשחק הקשה, שבו כצפוי, האלופה ניצחה אמש (ש) בתוצאה 0:2.
עבור בן-שמעון היה זה משחק שבו ראה ממש מקרוב, מה הוא לקח על עצמו, ומתוך ידיעה שבמרבית משחקיה בליגה תפגוש אשדוד יריבות שכלל לא מגיעות לרמתה של מכבי. אפילו שבסתר ליבו קיווה בן-שמעון להפתיע, אל לו לקחת ללב את ההפסד הזה. המבחנים האמיתיים יהיו, כאמור, אחרים. מעל לכל יש לזכור שכל מאמן זקוק לזמן מינימלי כדי שעבודתו תורגש במשחקים. תנו לו את הימים האלה.
ב. אני מתייחס למה שאמרה סרינה ויליאמס לאחר שהודחה לפני ימים אחדים מאליפות הטניס של אוסטרליה: "מחר כבר אתאמן, כדי לא לחזור על השגיאות הרבות שביצעתי". זו אמירה ומחשבה של ספורטאית גדולה. אמנם ספק בעיני אם תוכל לשוב להפגין אותה איכות בזכותה הייתה לטניסאית הטובה בעולם. אולם איש אינו יכול לקחת ממנה את הישגיה הנפלאים. ביום שבו היא מדברת על איך לא לחזור על הטעויות שביצעה, מוכיחה ויליאמס שבינתיים נותר בה הרעב הגדול לשוב לנצח.
ג. ממה צריכה קבוצת הכדורסל של מכבי תל-אביב לחשוש יותר? האם מההפסד שנחלה לבאיירן, או שמא מהעובדה שריאל מדריד תגיע ביום חמישי עצבנית ליד אליהו? ריאל הפסידה באולמה לאנדולו אפס, ולפיכך יתכן שאין זה העיתוי הכי מתאים למכבי לפגוש בה במסגרת היורוליג. ריאל עדיין קבוצה גדולה, ועדיין סיכוייה טובים לסיים ברביעייה המובילה. בעוד ארבעה ימים יהיה שמח בהיכל, והבלאנקוס יודעים שמכבי בבית חושבת רק ניצחון.