רוני, פה זה ארץ ישראל
מאמן בית"ר ירושלים גינה את יחס האוהדים כלפיו - אולם דני דבורין אינו מופתע מהשפה
את הספורט התחרותי אתה חי באימונים ובמשחקים כדי לנצח, והמאמן רוני לוי הוא מאלה החיים כך. יום יום, שעה שעה.
אבל כאשר קבוצתו, בית"ר ירושלים, ניצחה 0:1 את נס ציונה במסגרת הליגה וזכתה ב־3 נקודות, אמר לוי שההתנהגות כלפיו, דווקא מצידם של אוהדי בית"ר, "גבלה בחוסר כבוד בסיסי".
אני בטוח שרוני כן יודע שכך נראית תרבות הספורט בישראל. זו השפה, ותרבות הדיבור הגסה שמאמנים רבים מאוד בכל ליגות הכדורגל בישראל, חוו וחווים אותה על בשרם.
משום שאימון הוא מקצוע, בלית ברירה, מנסים המאמנים לא לשמוע, או לפחות משתדלים להתעלם, כאילו מדובר בגזירת גורל. ואולי באמת אין מה לעשות, ולכן המאמנים סובלים בשקט. נעלבים, וממשיכים.
מדובר, כאמור, בעבודה. הם יודעים לאמן, זו אפילו אהבתם, וזו כמובן פרנסת משפחתם.
אומרים (ובצדק רב) שהחינוך מתחיל מלמטה, מהדור הצעיר. רק מה, החינוך נשכח משום מה על ידי הצופים בבואם לאיצטדיוני הכדורגל. רוני לוי, כמו מרבית חבריו למקצוע האכזר, יכול לכן רק לדבר על "חוסר כבוד בסיסי", משפט שיזכה לכותרת קטנה במדורי הספורט, ותו לא.
מחר,אולי בעוד שבוע או בעוד חודש הוא, למרבה הצער, שוב עלול לשמוע דברים דומים, וכמוהו מאמנים אחרים. גם לי אין פיתרון שישנה את המצב. הלוואי והיה.
רוני לוי, ברוך שובך לכדורגל בישראל.
