השיאים שספק אם רונאלדו ומסי ישברו
דני דבורין נזכר בשיאים שמחזיקים מעמד משנות ה־50 וה־60 • מהמונדיאל ב-1958 ועד השער השנוי במחלוקת מהגמר של 1966 • הטור של דבורין
בשבועות ובימים האחרונים מתפעלים, ובצדק, משיאיו של כריסטיאנו רונאלדו, שלא לדבר על ליאו מסי. שני כוכבי העל של תקופתנו אכן ראויים למחמאות רבות, ואולם עם כל הכבוד והערכה, הנה שלושה שיאי הבקעות שהשניים לא שברו, וספק אם יצליחו בכך: שיא הבקעות למונדיאל אחד, שיא הבקעות למשחק גמר גביע אירופה לאלופות, ושיא הבקעות למשחק גמר במונדיאל.
את השיא הראשון, מבחינה כרונולוגית, קבע ב-1958 החלוץ הצרפתי ז'יסט פונטיין, שהבקיע 13 שערים במשחקי גביע העולם שנערכו בשבדיה. בכך ניפץ שיא קודם של ההונגרי שאנדור קוצ'יש שכבש 11 שערים ממשחקי 1954, בשוויץ. בדרכו של פונטיין למספר הבלתי נתפס של 13 שערים, הוא הבקיע רביעייה במפגש על המקום השלישי, בניצחונה של צרפת 3:6 על גרמניה המערבית.
השיא השני הושג ב-1960 בגלזגו, בגמר גביע אירופה לקבוצות אלופות שבו הביסה ריאל מדריד את איינטרכט פרנקפורט 3:7. ההונגרי פרנץ פושקאש הבקיע בגמר זה 4 שערים, שיא שעדיין שריר וקיים. חברו לקבוצה אלפרדו די סטפאנו הבקיע את השלושה הנוספים.
בשיא השלישי אוחז האנגלי ג'ף הרסט. במשחק גמר גביע העולם שנערך בלונדון ב-1966, כבש הרסט 3 שערים ואנגליה ניצחה 2:4 את גרמניה המערבית, לאחר 2:2 בתום 90 דקות. אחד מהשערים שהבקיע נחשב ללא פתיר עד היום: הגרמנים טענו שהכדור שבעט נחת מהמשקוף מטה ולא עבר במלואו את קו השער. הוא, כאמור, היחיד בהיסטוריה שהבקיע שלושער בגמר גביע העולם.
שיאים דינם להישבר, אבל העובדה היא שבינתיים השלושה האלה נותרו איתנים במשך שנים כה רבות. לא פשוט להתמודד איתם.
