"אבי ואמי הצביעו לבנימין נתניהו, אז הם בבונים?"
מרסל נגד הגזענות שחשפה שיניה במערכת הבחירות: "אני לא דוברת של נתניהו, פוליטיקה ואני זרות זו לזו; הגזענות חורה לי"
"תגידו מה שתגידו אני חושבת שמערכת הבחירות הזו עתידה להירשם בהיסטוריה. לא היה דבר קודם לה, אולי קצת. לדעתי היא הכי מרתקת, גם פוליטית, גם אנתרופולוגית, היא הוציאה מאנשים המון אמוציות, כאילו הפיגה את האדישות. הפעם האחרונה שהייתה מערכת בחירות שדומה במקצת, לפחות בפן מעורבות התושבים, הייתה ב-77, זוכרים? מהפך", אמרה מרסל בפתח השיחה.
בהמשך התייחסה מרסל לפוסט השנוי במחלוקת שכתב יהונתן גפן על מצביעי הליכוד. "יש דבר שחורה לי מאוד - מצד אחד אני שמחה שהדור לא הולך ופוחת, ואנחנו כן מודעים וכן מעורבים. מהצד השני, פתאום הגזענות שוב חשפה את שיניה החדות כלפי כל מי שבחר בבנימין נתניהו", אמרה והוסיפה: "יהונתן גפן האלמותי, שאת שירתו, ספריו ופועלו אני מאוד מעריכה, ובכלל גדלתי על הכבש השישה עשר, הוא כתב איפשהו על ביבי ומצביעיו, הוא קרא לזה 'טרזן מלך הקופים'. התאמינו? מי הקופים? למי התכוונת? הדברים האלו גומרים אותי, כי סבתא שלי ז"ל וסבא שלי ז"ל הצביעו לביבי, ואבא שלי, וכך גם אמי, אז הם קופים? הם בבונים? אני כל פעם מחדש בהלם מדבריו".
לדברי מרסל, "יש משפט שאומר, 'אל תפגוש את גיבוריך כי אולי תתאכזב מהם'. אבל זה יהונתן גפן, וכשפגשתי אותו דרך סיפוריו ושיריו כשהייתי ילדה, הוא היה נראה לי גיבור העת, מלך הדמיון, אציל המילה הכתובה. אז איך אתעלם ממנו עכשיו, ובפרט כשהוא פוגע בביתי? איך הוא, איש אומנות ודעת, נכנס לתוך הרפש הזה? אפילו לוקח את המושכות ומעליב את כל מי שלא מהמוצא הנכון? איך האיש שכתב את השיר על דוד אפרים, שיר הילדים בעל הכי הרבה חמלה שאני מכירה, בכנות, מזלזל בכל פוסט שלו ביותר מחצי ממדינתו? וכשפתאום הוא רואה את העליהום ואת הזעם שנוצר סביב זה, הוא מוחק את הפוסט, הסטטוס או את הציוץ, מבלי להבין שמילים חודרות, וגם אם נמחק את זה, הצלקת תישאר".
כדי להמחיש את הדיסוננס שמרגישה, הקריאה מרסל את השיר שכתב גפן 'דוד אפרים'. 'כשנסענו העירה לבקר את דוד אפרים, עברנו על יד איש עם חורים בגרביים, היו לו פנים עצובות, הוא נשען על מקל, אמא אמרה לי לא להסתכל אבל הסתכלתי. כשנסענו העירה לבקר את דוד אפרים זה היה בחורף, לפני שנתיים. מאז גדלתי, כבר יש לי אופניים, כמעט שכחתי שפעם הייתי בן 3. רק האיש העני עם החורים בגרביים לא יוצא לי מהראש', "אתם מבינים?" תהתה, "האדם בעל החמלה, העזרה לזולת, לחלש, חינוך הדור הבא להושטת יד והעלבת אדם, עולב בכל מי שבחירותיו הפוליטיות/מוצאו לא כשלו. מה אומר? לפעמים אני לוקחת דברים יותר מדי ללב. פעם מישהי חכמה אמרה: 'מרסל די, כי זה לא יוביל אותך לטובות', אבל מה אעשה? אמרו לי, זאת המדינה שלי, אלו האנשים בהם אני חיה. ובכל פעם כשיוצא רפש כזה, המדינה מתרחקת ממני. ומי תופס את מקומה, זחוח עם חיוך ענקי, כמובן מלאך הכאב, כמה חבל".
עריכה: אמיתי דואק
