מכבי פתח-תקווה רוצה גביע
68 שנים לאחר שזכתה בו, דני דבורין אינו מבטל את סיכוייה לממש חלום ישן
לאחר שהדיחה בסוף השבוע את בית"ר ירושלים מגביע המדינה בכדורגל, נושאת היום מכבי פתח-תקווה את עיניה לזכייה בפרס הגדול. אמנם בינתיים היא רק הבטיחה את מקומה בשלב חצי הגמר, אבל לי אין ספק שתשוקתה לזכות בגביע אינה נופלת מתשוקתה של כל קבוצה אחרת.
הניצחון על בית"ר הושג בצדק, גם אם נדרשו לכך בעיטות הכרעה מ-11 מטרים. עובדה זו גם מזכירה לנו שבגביע באמת הכל אפשרי. לשמחתנו, הגביע אינו יודע להבדיל בין קבוצות הליגה הלאומית לליגת העל.
זכייתה האחרונה של מכבי פתח-תקווה בגביע הייתה ב-1952, בניצחונה במשחק הגמר 0:1 על קבוצת מכבי תל-אביב. כילד ישבתי ביציעי העץ של מגרש באסה ביפו, (שקדם לאצטדיון 'בלומפילד'), וראית את בעיטתו של אמנון כרמלי, מכניעה את השוער אברהם בנדורי, ובכך חורצת את גורלו של אותו גמר. לא להאמין, אבל 68 שנים חלפו מאז. היום, חלומה של המנצחת לשוב ולהניף את הפרס היקר, שוב מתעורר לחיים. איני מבטל את הסיכוי למימושו. זו אפילו אפשרות הגיונית.
ענין אחר הוא הפסדה שילשום (ו) של מכבי תל-אביב בכדורסל לכוכב האדום בלגרד. אני מכיר כמה אוהדים מתוסכלים ומאוכזבים מיכולתה של מכבי. עליהם רק לזכור שדווקא אותו תסכול מוכיח איזו עונה גדולה עושים הצהובים במסגרת היורוליג. לכן, אפשר להפסיד לכוכב האדום, בדיוק כפי שאפשרי היה יומיים קודם לכן לנצח את אנאדולו אפס. אין ביורוליג קבוצה שניצחה בכל משחקיה. תסכימו איתי שגם לא ציפינו לכך שתהיה.
