רופאים שנאלצו להיכנס לבידוד, גילו כי הורידו להם על כך ימי חופש
ד"ר נועה לביא (ביה"ח קפלן) על המצב הקשה במערכת הבריאות, שמתגלה בעקבות נגיף קורונה: "זה מאוד מתסכל"
ד"ר נועה לביא, רופאה ממחלקת נשים בבית החולים 'קפלן', סיפרה כי רופאים שיצאו לבידוד בעקבות נגיף קורונה, גילו שקוזזו להם ימי חופש כתוצאה מכך, וגם התייחסה למצב הקשה בזמן העבודה, שבא לידי ביטוי כמו תורנות שלמה ללא אוכל, ואמרה: "החשיפה שלי הייתה ביום שבו סורבתי לקבל מסכה וציוד התמגנות כשטיפלתי במטופלת שמשתעלת".
ד"ר נועה לביא התייחסה להשפעה של מגפת הקורונה על מחלקת הנשים בה עובדת וסיפרה כי חדר הלידה פועל כרגיל, "מקרי חירום זה מקרי חירום. פשוט צמצמנו את הפעילות השוטפת שלנו, שלא מצילה חיים". היא הסבירה כי במידה ויולדת מגיעה לבית החולים ויש חשד שהיא חולה בנגיף הם "יודעים להתמגן. יש לנו חדר ממוגן בבידוד מחדרי הלידה ויודעים להתייחס לזה. אישה שמגיעה בהיריון עם סימפטומים נשימתיים אז בודקים אותה במיון הקורונה ואנחנו הולכים אליהם, לבדוק אותה ואת התינוק, שהכול בסדר".
היא הביעה את דעתה על ההחלטה הגורפת לנכות ימי מחלה לצוותים רפואיים שנאלצים לשהות בבידוד לאחר שנחשפו לחולים במסגרת עבודתם ואמרה: "אין לי ברירה, אישית זה מאוד מתסכל. החשיפה שלי הייתה ביום שבו סורבתי לקבל מסכה וציוד התמגנות כשטיפלתי במטופלת שמשתעלת. הלכתי לבידוד כי הייתה לי חשיפה במסגרת העבודה, חד וחלק. המנהלים שלי, הצוות של הבית חולים של בריאות העובד היו איתי בקשר רציף, ההנחיות ניתנו מהמעביד".
כאשר גילתה ד"ר לביא כי ניכו לה משכרה ימי מחלה לאחר שנאלצה לשהות בבידוד היא סיפרה כי לא פנתה לקבל הסברים מהגורמים הרלוונטים, "אני יודעת שזה משהו גלובלי לכל הארץ. אצלנו במחלקה זה עשרות אנשי צוות שנכנסו לבידוד בגלל אותה חשיפה ולכולם זה אותו סיפור". לדבריה, "באותה תקופה אני הייתי עם מסכה כירורגית פשוטה. כששאלו אותי איך התמגנתי, אם הייתי עם מסכת 95N היותר משודרגת שמסננת יותר טוב, אם הייתי עם מסכת פנים בחשיפה לנשים שבעיניי היו חשודות, אם הייתי עם חלוק, לא היה לי חלוק חד פעמי. זה היה תחת מצב שהמיגון היה חסר".
אך המחסור בציוד עדיין קיים לדבריה, "אנחנו עדיין מסתובבים ביום יום רק עם מסכות כירורגיות. עכשיו הזמינות של הציוד משתפרת ואנחנו יודעים לאיפה לפנות. אני חושבת שבהתחלה היה בלגאן מאוד גדול - איפה נמצא הציוד, מי צריך לספק. היום, עם הנהלים שמתחדדים, זה יותר נגיש". בהמשך, התייחסה לסוגיית האוכל והסבירה כי "זה סיפור של הרבה שנים, בכל מקום זה קצת אחר. חדרי האוכל של הצוות נסגרו בכל הארץ. מסופקות מנות, לא לכולם ולא תמיד, למחלקה. הצוות שמגיע תורנות ללילה בחירום, אין להם איפה להשיג אוכל. אני מביאה אוכל מהבית או מקוששת מפה ומשם לחם", ומה הסוד? "האדרנלין הוא השמיים במקרים האלה".
עריכה: עופרי גליכמן
