"הם הוציאו אותו להורג"
רוגל אלפר התייחס למותו של איאד אל־חלאק כאב לילד עם מוגבלות - ואמר: "הוא לא הבין מה הם רוצים ממנו" • פנינה בת צבי קראה מטורו ב'הארץ'
כמדי יום, פנינה בת צבי התייחסה בתוכניתה ב-103fm לכותרות הבוקר, ובין הידיעות בחרה גם בטור הדעה המרגש של רוגל אלפר בעיתון 'הארץ'. אלפר, סופר, פובליציסט ומבקר טלוויזיה בעיתון 'הארץ', פרסם היום (ב') טור אישי בו הוא משתף את הקוראים בתחושות הקשות שמלוות אותו בעקבות מותו של הצעיר הפלסטיני בעל הצרכים המיוחדים, איאד אל-חלאק.
רוגל אלפר כתב כך: "המחשבה על הרגעים האחרונים בחיי איאד אל-חלאק לא מרפה ממני. אינני טיפוס סנטימנטלי אבל כשראיתי את אביו בטלוויזיה נקוו דמעות בעיני וחשתי זעם חסר אונים גואה בי. בכיתי, נשנקתי, סיננתי מבין השיניים מלמולי כעס". הוא מספר בטור על בתו הקטנה שראתה אותו צופה באביו של אל-חלאק והודה כי "אם היא לא הייתה שם הייתי מנפץ משהו על הקיר מרוב תסכול".
המקרה של אל-חלאק זעזע את אלפר מכיוון שגם הוא אב לילד עם צרכים מיוחדים, "בינואר הוא יהיה בן 25, בערך בגילו של אל-חלאק שהיה בן 31 כששוטרים ירו בו כמו כלב בחדר אשפה בעיר העתיקה בירושלים. אני יודע בדיוק איך פחד. יודע בדיוק איך הוצף בחרדה בתוך שניה או שתיים, מרגש שהשוטרים קראו לעברו בנימה סמכותית ומאיימת. אני יודע בדיוק איך נראו פניו, איזה מבט עטו. אני מכיר את זה מהבן שלי, כשהיה קטן עטפתי אותו בזרועותיי כשהוצף בחרדה כזו, חיבקתי אותו חזק אליי, עד שיירגע".
המחשבות על המקרה מטרידות את מנוחתו, "אני לא מפסיק לחשוב עליו מסתתר שם, בחדר האשפה, לבד לגמרי בעולם, מבלי שיהיה לידו מישהו שיוכל להרגיעו, לתווך לו את המציאות, להסביר לו את הסיטואציה, להדריך אותו כיצד לנהוג. היש בדידות גדולה מזו של אוטיסט משתופף רועד מפחד בחדר אשפה, לא מבין בכלל מה קורה ולמה, בזמן ששוטרים מרוקנים עליו מחסנית? אלוהים אדירים, הם הוציאו אותו להורג".
בכל פעם שעולה המחשבה על אל-חלאק, אלפר אמר שהוא חושב על בנו, מכיוון שמאמין שהוא "לא היה נוהג אחרת ממנו. לבד לגמרי כשנרצח בדם קר. אל חדר האשפה נמלט בבהלה. חיפש שם מחסה לאחר שברח בריצה משוטרים שביקשו לבדוק אותו. הוא לא הבין אותם. לא הבין מה הם רוצים ממנו. הם הפחידו אותו. אל-חלאק היה בדרכו למוסד שבו הוא מטופל, מקום שבו הוא חש מוגן ואהוב והם ירו בו. הם לא ירו בו כמו כלב, הם לא יורים בכלבים בעיר העתיקה. הם יורים בערבים".
הוא נזכר בפסיכולוגית שעבדה במוסד בו בנו בעל הצרכים המיוחדים למד כשהיה בן 7, כיצד הנחתה אותו להתנהג בעת שבנו נכנס להתקף היסטריה - "'תאר לך שבחדר הקטן שבו אנחנו יושבים יש מאוורר ענק, ושאנחנו לוקחים דף נייר וקורעים אותו לפיסות קטנות, והמאוורר מערבל אותן בחלל החדר, מסובב ומעיף אותן ללא הפסק – כך נראה העולם לבן שלך, ליותם. בלגן אחד גדול, כאוס חסר פשר'. שערו בנפשכם מה זה לחיות בכאוס מתמיד כזה, כמה זה קשה. איאד חל-חלאק היה גיבור גם ביום מותו כשהלך ברחובות העיר העתיקה מבית משפחתו למוסד. זה דורש תעצומות נפש, זה מחייב גיוס כוחות".
אלפר מאמין כי אילו הדבר היה קורה, חלילה, לבנו, "הייתי מתקשה להמשיך לחיות. המחשבה עליו נטבח כך בחדר אשפה הייתה מכריעה אותי".
עריכה: עופרי גליכמן
