אמריקה בוערת
ד"ר יעל שטרנהל מומחית להיסטוריה של ארה"ב התייחסה למהומות במדינה: "למה שוטר לבן שפוגש גבר שחור רואה מולו סכנה קיומית?"
נוכח מותו של האזרח האפרו-אמריקאי ג'ורג' פלויד שנחנק למוות לשווא על ידי שוטר ממוצא 'לבן', פרצו מאות הפגנות ברחבי המדינה. ד"ר יעל שטרנהל, מומחית להיסטוריה של ארה"ב, התייחסה לנושא וסיפרה על השוני בהפגנות החדשות לעומת מקרי העבר. בהמשך, דנה בסיבות לשנאה העזה כלפי קהילת האפרו-אמריקנים כמו גם לצעדים שיש לנקוט במטרה להגיע לפתרון לשוויון אמיתי. נושא נוסף בו נגעה ד"ר שטרנהל הוא הורדת הפסלים של בכירי הקונפדרציה, והסבירה את המניעים לכך.
במהלך עשרות השנים האחרונות התקיימו אינספור הפגנות ומחאות למען צדק בין גזעי, אך ד"ר יעל שטרנהל הסבירה מדוע הפעם המקרה שונה. על אף שתמיכת 'לבנים' בהפגנות הללו הייתה קיימת כבר בשנות ה-60, "לא המספרים האלה, לא במרכזיות כזאת, לא ראינו תאגידים שמביעים תמיכה, אנשים סופר א-פוליטיים כמו מייקל ג'ורדן שהיה ידוע בא-פוליטיות שלו שתורם 100 מיליון דולר לארגונים שעוסקים בצדק לשחורים. זה הפעם הרבה יותר מיינסטרים, ואנחנו גם רואים בסקרי דעת קהל בשבועיים האחרונים שדעת הקהל זזה פשוט בצורה באמת חריגה בתמיכה בתנועות, בארגונים ובפעילים שלוחמים למען צדק לשחורים בארצות הברית. קורה כאן משהו יותר גדול מהרגיל".
היא סיפרה כי על אף תמונות הביזה והאלימות הקשות שפורסמו ברשתות החדשות ברחבי העולם, הם היו מיעוט ביחס לכל ההפגנות. היא ציינה כי התקיימו "בין 200-150 ערים, כולל מקומות בהם מעולם לא הייתה הפגנה למען צדק בין גזעי. כמו ערים קטנות בדרום שיש בהן גזענות מובנית בת מאות שנים שבאמת קשה לרסק אותה, שם אנשים יצאו להפגנות נגד אלימות משטרתית כלפי שחורים". כמו כן, היא ציינה כי "ביזה ושוד כחלק ממהומות ומחאות בין גזעיות, זו מציאות אמריקנית כבר 100 שנה, מאז 'הקיץ האדום' ב-1919, שהתחיל את הסחרחורת האמריקנית של מהומות בין גזעיות".
היא ניסתה לעמוד על המניעים שהובילו לגל המחאה הלא שגרתי שמתרחש בארצות הברית ונזכרה בתקופה לאחר עלייתו לשלטון של הנשיא דונלד טראמפ. "היו הפגנות ענק על איסור הכניסה למוסלמים, היו הפגנות ענק בעשרות ערים של נשים נגד הסקסיזם של טראמפ ואנחנו לא רואים את זה מאז, האנרגיה דעכה". לטענתה, "יש המון אנרגיה בצד הדמוקרטי שאין לה מפלט, האנרגיה הזאת כן מבעבעת מתחת לפני השטח, ואנשים מצאו את המקום בו הם יכולים להביע את המחאה שלהם נגד אמריקה, בתור מקום לא שוויוני, לא צודק, שבוגד בכל ההבטחות והאידיאלים שלו ושמונהג כיום בידי אדם שמסמל ועלה לבחירת על הרעיון של עליונות הלבנים באמריקה, ושמירת הפריבילגיה שלהם. זו גם דרך להביע זעם הרבה יותר עמוק מהזעם על המוות, באמת. המזעזע של ג'ורג' פלויד".
"יש כאן נקודה של הזדמנות"
חברי הקבינט תהו האם למחאה יש סיכוי אמיתי לשנות את המציאות בארצות הברית, אך התשובה אינה חד משמעית. היא הסבירה שיש בין 18,000-16,000 מחלקות משטרה ברחבי אמריקה ולאחרונה החלו ניצנים של קריאה לשינוי, "בין אם זה קיצוץ בתקציבי המשטרה והפניה לשיטור קהילתי, ובין אם ניסיון להפסיק אחת ולתמיד את הנוהגים המשטרתיים של חניקה והברוטליות הזאת שמותרת וחוקית ולגיטימית באלפי מקומות באמריקה. המפלגה הדמוקרטית יצאה ביוזמת חקיקה נרחבת, שאני לא יודעת אם יצליחו להעביר אותה", וציינה כי "המפלגה הדמוקרטית רוצה להיאחז במחאות האלה, למנף אותן, להפוך אותן לאג'נדה שתוציא אנשים לרחובות, או תגרום להם לשלוח טפסי הצבעה בנובמבר".
המומחית להיסטוריה של ארה"ב הסבירה כי יש נקודות רוויה בהיסטוריה שלאחריהן חל שינוי, "ראינו את זה בשנות ה-60, פתאום ההפרדה הגזעית כן בוטלה, וזכות ההצבעה כן הושוותה לאזרחים שחורים. קשה לדעת אם זה הרגע הזה, אבל הוא עשוי להיות הרגע הזה. אנחנו יכולים להתחיל לראות התחלה של שינוי סיסטמי, אבל כמו שכולנו יודעים ,זה דבר מאוד מורכב שלוקח עשרות שנים. גם אם יתחיל עכשיו שינוי סיסטמי, אנחנו לא נראה את התוצאות שלו אלא כעבור דור".
היא ניסתה לתאר מהו המצב האופטימי ביותר שיכול להתרחש כתוצאה מגל המחאות שיהיה ניתן לראות בעוד כשנתיים מהיום. לדעתה, "מסה קריטית של מחלקות משטרה ישנו את החוקים שלהן, אנחנו נראה לגיטימציה הולכת ופוחתת בשימוש בחניקה, נראה מחויבות של מחלקות משטרה לשינוי מוסדי פנימי. יש כאן נקודה של הזדמנות, האם ההזדמנות הזו תמונף ותמומש? בשביל זה אנחנו צריכים עוד זמן. אבל אני כן רואה תסריט בו נוצרת מסה קריטית של שינוי ולחץ על מחלקות משטרה להשתנות, באופן שעוד שנתיים נסתכל ונגיד 'אוקיי, מספר האנשים שהמשטרה הרגה השנה ירד מ-1,000 ל-700 - גם זו תהיה תוצאה מדהימה".
חברי הקבינט תהו מדוע לדעתה יש שנאה עזה כלפי הקהילה האפרו-אמריקנית, ד"ר שטרנהל השיבה כי לדעתה, "התשובה לזה חד משמעית. בניגוד לכל אוכלוסיות המהגרים האחרות, האוכלוסייה היחידה שסומנה מראשית הדרך כסכנה וכאוכלוסייה שצריך לשלוט בה באופן טוטלי, היא האוכלוסייה השחורה כי היא היחידה שהגיעה לאמריקה במעמד של עבדים, שלא מרצונם. הם היחידים שלא היגרו מרצונם, היגרו בכפיה תוך שימוש באלימות באמת מזוויעה, כדי להחזיק אותם במקום. נוצרו כאן הרגלים וצורות חשיבה ותרבות מאוד מושרשת שקשה לעקור אותה". היא הוסיפה וציינה כי אוכלוסיית הסינים-אמריקנים ספגו גם אלימות והדרה אך מעולם לא נתפסו כאיום, והסיבה לכך היא שהם "אף פעם לא היו משועבדים שצריך להחזיק אותם, אפרופו ג'ורג' פלויד, עם מגף על הצוואר כדי שלא ימרדו ויביאו למלחמת אזרחים".
"הפרדוקס האמריקני"
בהמשך דבריה, ד"ר שטרנהל הבהירה כי חל שינוי רב במעמד וביחס כלפי הקהילה האפרו-אמריקנית מאז שנות ה-60, אך טענה כי בחיי היום-יום של "רוב השחורים באמריקה, המציאות היא אותה מציאות. הילדים לומדים בבתי ספר רק עם ילדים שחורים ,השכונות הן עניות יותר, עם זיהום אויר גבוה יותר, הבריאות לקויה יותר, כשהם הולכים לרופא לא לוקחים אותם ברצינות כי שחורים הם שקרנים ובכיינים, והיחס של המדינה אליהם כבעיה ולא כפתרון. המציאות של דיכוי ואפליה סיסטמית חוזרת אחורה לכך שחסרות להם 250 שנה של משכורות, ועוד 100 שנה בהן נתנו להם לעבוד רק כמשרתים ואולי כפועלי בניין במקרה הטוב".
כמו כן, היא התייחסה להחלטה להוריד את פסלי מצביאי צבא הקונפדרציה וטענה כי "זה לא עריכת ההיסטוריה, מכיוון שהפסלים לא הוקמו בימי מלחמת האזרחים, הם לא מבטאים את רחשי הציבור במהלך מלחמת האזרחים אלא של שני דורות אחר כך. כשאותו ציבור לבן הוביל חקיקה של הפרדה גזעית, משטר אפרטהייד האמריקני שעמד איתן ויציב בין 1880 ל-1970. הפסלים הללו הם ביטוי של רחשי הלב של הציבור הזה שבחר בהפרדה גזעית כדרך חיים, אין על זה מחלוקת. להוריד אותם, המשמעות היא לומר 'אנחנו היום כבר לא מוכנים שהמרחב הציבורי ישלט על ידי הבחירות האסתטית של האנשים ב-1880, שרצו להבהיר למשרתת השחורה שלהם שכאן, מי ששולט זה אדם שהוביל את המלחמה למען העבדות של אבא שלה'".
אך מנגד, חברי הקבינט ציינו כי קיימים בסיסים צבאיים הקרויים על שמות מצביאי צבא הקונפדרציה. המומחית להיסטוריה של ארה"ב, השיבה בזעם: "למה שג'ון בל הוד, שהיה מהמצביאים הכי אגרסיביים בצבא הקונפדרציה, שהוא מרד בצבא ארצות הברית, בממשלת ארצות הברית, אדם שנלחם למען שימור העבדות של שחורים באמריקה? שכל פעולה צבאית שלו הייתה מרד נגד ממשלה לגיטימית ונבחרת של ארצות הברית? למה שיהיה בסיס צבאי של הצבא הפדרלי על שמו?" הם הוסיפו וציינו בפני ד"ר שטרנהל כי מייסדי ארצות הברית היו בעלי עבדים, על כך השיבה: "נכון וזה חלק מהפרדוקס האמריקני".
"זה כבר לא ציבור שחור רק נגד מבנה כוח לבן וזה לא קשור רק באפליה בין גזעית, אלא גם לאופן בו אי השוויון האמריקני נראה היום בצורה שמשפיעה באופן נוראי גם על משפחות לבנות. העובדה ששכר המינימום הוא בדיחה, שבריאות כל כך יקרה, חינוך כל כך יקר, כל בעיות היסוד האמריקניות שפשוט משפיעות באופן קיצוני עוד יותר על שחורים", אמרה.
ד"ר שטרנהל סבורה כי החברה הלבנה באמריקה צריכה "להפסיק לפחד משחורים, לרצות לגור ליד שחורים, להאמין בשחורים, להיפטר מהדעות הקדומות שכל כך מושרשות שסרטים כמו 'חלף עם הרוח' הכניסו לנו לראש. לשלם מחירים, גם כלכליים, כדי לסגור את הפערים. אם החברה הלבנה רצינית, היא צריכה לחשוב איך היא משקיעה השקעה ממשית כדי לסגור את הפער".
עריכה: עופרי גליכמן
