"שני הצדדים הבינו שבחירות הן דבר רע"
שר האוצר ישראל כ"ץ על הסכם השלום עם איחוד האמירויות: "הוא לא תמורת ויתור על הסיפוח" • על סערת התקציב: "צריך סוג מסוים של תקציב להגשה בקרוב"
הפנים לשלום, אך הממשלה בסימן שאלה: על אף הבשורה המשמחת לה זכה עם ישראל בסוף השבוע האחרון על הסכם שלום צפוי עם איחוד האמירויות, משבר הקורונה עדיין לא חלף, והממשלה עדיין עומדת בפני סכנת פירוק בגלל הכישלון להעביר את תקציב המדינה. השר ישראל כ"ץ (הליכוד) שוחח עם גולן וענת ב-103fm על החשש מסבב בחירות רביעי, והגיב על הפרסומים המפתיעים בדבר ההסכם.
שר האוצר ישראל כ"ץ התייחס לאפשרות שמדינת ישראל תצא לבחירות נוספות, בשיאו של משבר הקורונה, המשבר הכלכלי והמשבר החברתי, וטען בתוקף: "לא יהיו בחירות. אני חושב ששני הצדדים הגיעו להבנה שבחירות זה דבר רע. אני חשבתי ככה כל הזמן, כל השאר זה עניין של ניסוח וגיבוש הסכמות גם בעניין התקציב. אני חוזר ואומר את מה שאמרתי - צריך סוג מסוים של תקציב להגיש בימים הקרובים, לביטחון, החינוך, פתיחת מערכת החינוך. ההכרעה היא פוליטית, עושים סוג של דחיה אני מניח, אבל אנחנו צריכים תקציב עכשיו. צריך חוק הסדרים ורפורמות עכשיו".
גולן יוכפז תהה מה נתניהו והליכוד יקבלו תמורת הוויתור, שממילא אמור היה להיות פה תקציב דו שנתי? השר טען כי לא מתייעצים איתו על נושא זה, "איתי מתייעצים לגבי היבטים של תקציב, על היכולת לתפקד וזה מה שמעניין אותי. חייבים תקציב עכשיו, כי אנחנו חייבים לטפל בציבורים ובנושאים ולא לדחות בכמה חודשים". ח"כ כ"ץ הביע תמיכה בתיקון ההסכם הקואליציוני שנחתם עם כחול לבן, והסביר את המניעים לכך: "הרעיון הוא נכון לעשות ממשלת אחדות, אבל ההסכם נוסח בצורה לא טובה, אני הכרתי את ההסכם בין שמיר ופרס. זה לא היה גן של שושנים אבל לא היו 2 ראשי ממשלה בו זמנית, זה דבר שהמציאו".
האם שנת הלימודים תפתח? שר האוצר התחייב כי "היא תפתח. אנחנו הקצנו אחרי ישיבות ממושכות עם שר החינוך והצוות שלו, וישיבות משולשות בין משרד האוצר, החינוך והבריאות - ונקבע תו סגול. הקצנו 4.2 מיליארד שקלים בתקציב שהולך להיות מאושר בכנסת, תקציב קורונה לא שגרתי על מנת למגן את הלימודים. מדינת ישראל אחת המדינות הממוגנות מבחינת היכולת לקיים לימודים בלי קשר לדברים האחרים".
סיפוח תמורת הסכם?
בהמשך, התייחס להסכם השלום המתהווה בין ישראל ואיחוד האמירויות, וציין כי "ברגע הראשון לכניסתי לתפקיד שר החוץ, פגשתי את רה"מ וביקשתי את אישורו לקבל אור ירוק להציב מטרה פומבית של השגת הסכם שלום בין ישראל ונסיכויות המפרץ והוא נתן לי אור ירוק. רה"מ נתן את הגיבוי. הקרדיט של רה"מ הוא אדיר. הוא אחד משלושת ראשי הממשלות שנכנסים להיסטוריה כמי שחתם על הסכם שלום עם מדינה ערבית, בלי לשלם מחירים. האמירויות זה מדינה ערבית חזקה ואני מקווה שתבואנה עוד מדינות ויש הסכם שלום שמנרמל, נותן דחיפה אדירה ופוטנציאל כלכלי אדיר".
השר ציין כי באותה העת הוא האמין כי הקרקע בשלה להובלת המהלך, בגלל "צירוף נסיבות של עמידה תקיפה של ישראל מול איראן. התנעתי תהליך, נסעתי לאבו-דאבי, פגשתי את שר החוץ גרגאש בפגישה מאוד מעניינת של כשעתיים. אדם מאוד מרשים, דוקטור למדעי המדינה, וניתחנו את כל ענייני האזור. פעלתי לשכנע אותו, הבאתי כדוגמה את ארדואן שהם יריבים מאוד קשים ואמרתי לו 'תראה, אדוראן נגדכם ונגדנו, ועם כל ההתקפות הוא מקיים סחר עם ישראל בהיקף של 5 מיליארד דולר לשנה".
הוא הדגיש כי בזמנו שר החוץ לא התייחס לסוגיה הפלסטינית, "הוא לא הציג את זה כתנאי, ואנחנו חיפשנו את הדרכים". לדבריו, מהלך המפתח היה עמדת הממשל האמריקני, "אין לישראל יכולת אמיתית ללחוץ על האמירויות. לכן פגשתי את שר האוצר האמריקני, הצגתי לו את היוזמה הכפולה שלי להסכם מדיני ולחיבור. הוא מאוד התלהב, לקח את היוזמות, הציג להם וקיבל תגובות חיוביות מכלל המדינות. זה עתיד להיות הסכם שלום, אני באופן אישי גם כישראלי וגם כמי שכיהן כשר החוץ וודאי מרגיש תחושת סיפוק אישית מאוד גבוהה".
על מנת להגיע להסכם זה, ישראל נאלצה לדחות או לוותר על החלת הריבונות בשטחי יו"ש, והקפאת הבניה בהתנחלויות - דבר שעורר זעם רב בקרב אנשי הימין ותושבי יהודה ושומרון. שר האוצר הסביר כי "כל נושא הריבונות הוא דבר שהיה בין ישראל לארה"ב, הוא ששימש אליבי של מדינות המפרץ מול המדינות הערביות - 'הנה בלמנו את זה'. אבל ההיגיון של המהלך הוא מעבר לזה. זה הסכם שלום, לא כתוב בתמורה ל-'אי סיפוח'. אני מקווה שזה עוד יקרה יום אחד. גם קודם זה לא קרה, זה לא ששבוע הבא ישראל עמדה לחתום".
מה זאת אומרת? הבטחתם את זה.
"נכון, הייתה הבטחה והיה כאן הישג אדיר כשנשיא ארה"ב הכריז על הכרה אמריקנית בזכות של ישראל להחיל ריבונות בבקעת הירדן".
ויתרתם על הסיפוח תמורת ההסכם.
"זה כרגע הוקפא, לא בוטל. אבל ארה"ב ומדינות המפרץ, נוח להם – זה האליבי שלהם. הנושא קיים ברקע".
עריכה: עופרי גליכמן
