28 שנים לפרישת לארי בירד
ב־18 באוגוסט 1992, אחרי שזכה עם חבריו בזהב האולימפי, תלה כוכב האנ.בי.איי את גופייתו • דני דבורין, ששידר כמה ממשחקיו, נזכר באחד מגדולי הקלעים
לא כל ספורטאי ראוי לכך שנזכיר את יום פרישתו - אבל לארי בירד הוא אחד מאלה הראוי לכך. בדיוק היום לפני 28 שנים, ב־18 באוגוסט 1992, הודיע בירד על סיום חלקו כשחקן כדורסל בליגה הטובה ביותר בעולם - האנ.בי.איי.
בירד, שגובהו 2.06 מ', זכה עם קבוצתו בוסטון סלטיקס ב־3 אליפויות, והוא בוודאי מהכדורסלנים הטובים בהיסטוריה. אני חושב שרבים גם יסכימו איתי לראות בו את השחקן הלבן הגדול מכולם. שיאיו האישיים למשחק הם: 60 נקודות, 21 ריבאונדים, 17 אסיסטים ו־9 חטיפות.
לארי שיחק במדי בוסטון במשך 13 עונות והקבוצה נהנתה בהן ממנהיגותו, מיכולתו לצפות מהלכים, מקליעה טובה מאד, ומחדירה לעבר הסל - ובעיקר, הוא היה ווינר בנשמתו. את המחמאה הגדולה מכולן קיבל בירד מרד אורבך, שהיה מאמנו בבוסטון. "לא היה, ואין שחקן, שידע להפוך את ארבעת חבריו במגרש, לטובים יותר, מכפי שהצליח לעשות זאת בירד", אמר.
במשחקים האולימפיים של ברצלונה 1992, היה לארי בירד אחד משחקני נבחרת החלומות הגדולה בהיסטוריה. באותה עת סבל מכאבים עזים בגבו. בזמן ששידרתי ברדיו כמה ממשחקיו והוא לא היה בחמישייה שעל הפרקט, ראיתיו שוכב על גבו, לצידו של הספסל, ולא יושב עליו לצידם של האחרים.
במשחק הגמר האולימפי, ב־8 באוגוסט, גברה ארצות הברית על נבחרת קרואטיה בתוצאה 85:117. עשרה ימים לאחר שזכה עם חבריו במדליית הזהב של טורניר הכדורסל, הודיע לארי בירד על פרישתו.
וזה קרה, כאמור, היום לפני 28 שנים.
בירד פורש מכדורסל, 1992 // צילום: JOHN MOTTERN/AFP via Getty Images
