"אין מתווה למשפחות עם ילדים בסיכון"
הדס כהן, אם ל־3 כולל ילדה עם תסמונת וויליאמס, הסבירה את המצב המורכב שמונע מילדיה לחזור ללימודים • "הילדים הבינו שבריאות אחותם חשובה מהכל"
בעוד יומיים תיפתח שנת הלימודים בצל הקורונה, אין ספק שזו תהיה שנה לא רגילה ומסתמן כי הורים רבים החליטו לא לשלוח את ילדיהם חזרה אך מוסדות החינוך. הדס כהן היא אם ל-3 ילדים, ובתה הקטנה חולה בתסמונת וויליאמס. היא שוחחה עם גולן יוכפז וענת דוידוב ב-103fm על החלטתה לא להחזיר את ילדיה אל המסגרות החינוכיות.
הדס כהן סיפרה כי מאז ה-12 במרץ היא וילדיה מבלים את רוב זמנם בבית, לכן "ה-1 בספטמבר מבחינתי נראה כמו ה-31 באוגוסט". משפחת כהן מתגוררת במושב בצפון הארץ על גבול לבנון, "אנחנו כבר עוד מעט חצי שנה בבית, לא חזרו למסגרות בכל הילדים שלי. אנחנו פשוט קיבלנו החלטה משפחתית בגלל שהילדה הקטנה שלו באוכלוסיית סיכון. יש לי ילדה שעולה ל-ח' וילד שעולה ל-ו' ברגע שהם הולכים למסגרת זה מרגיש 'מה זה משנה כבר? גם אותה אפשר לשלוח', ואני ממש מעדיפה שזה לא יכנס אלינו הביתה. יש לה תסמונת וויליאמס, יש לה חסר של 28 גנים וחלק מהחבילה הזו זה בעצם מום לבבי לא פשוט. אנחנו לפני הליך כירורגי".
הילדים, כך מספרת הדס, "כבר קיבלו את זה. בהתחלה היה מאוד קשה, מאוד קשה כי ברמה החברתית הם מאוד מופרדים, נשארנו די מאחור יש לומר. הביתה ממש אף אחד לא נכנס. היחידים שבאים זה ההורים שלי שמאוד נשמרים. יש לנו חצר מאוד גדולה, אם כן אז לחצר תוך כדי שמירת מרחק. בהתחלה הם כל הזמן אמרו 'אמא אנחנו נשמר', בייחוד המתבגרת שלי, 'נהיה עם מסכה אל תדאגי'. אבל מהר מאוד היא הבינה, כששמעה מהחברות שהם לא באמת נשמרים, לא באמת שמים מסכה, לא שומרים מרחק. הן מתחבקות החברות שם, ואז היא עשתה חישוב עם עצמה ואמרה - 'איך אני ארגיש כשאהיה בצד'? כי היא מבינה שהבריאות של אחותה חשובה יותר מהכול. אז אני לא רוצה לאתגר אותם במקום הזה, אז הם די קיבלו את זה, אני חייבת להגיד שזה גם קצת מטריד שהם מקבלים את זה ככה, תקופה לא פשוטה".
כמו כן, בגלל היעדרותם הארוכה ממוסדות החינוך, הדס לקחה על עצמה ללמד את ילדיה בבית. "אנחנו מאוד משתדלים, בחופש קצת שחררתי. לומדים קצת אבל זה אני, אני צריכה להחזיק את זה, זה קצת קשה להחזיק את כל התפקוד של הבית, בייחוד שיש ילדה עם צרכים מיוחדים שצריכה 100% מהזמן השגחה ותשומת לב בצורה די אינטנסיבית", שיתפה. בישראל יש 'חינוך חובה', אך נדמה כי אין מי שחושש במערכת החינוך מהיעדרותם של הילדים משנת הלימודים, " אני לא יודעת אם זה בגלל שאנחנו בפריפריה והדברים מתנהלים אחרת בבתי הספר הקיבוציים, אף אחד לא מוטרד מזה. הילדה שלי הקטנה לומדת בבית ספר רגיל ומשולבת עם סייעת אישית. הם מתקשרים, הם בקשר, הם מקסימים, גם בבית הספר של הגדולה, אבל זה לא מרגיש שמישהו אומר 'וואו הם לא באים'".
בהמשך, סיפרה האם כי בבעלותם עסק תיירותי, ובעלה יוצא לעבודה בכל יום מכיוון שהיא נשארת בבית עם הילדים ולא עובדת. "הוא משתדל ונשמר, זה סיכון מחושב שלקחנו כי אין כל כך ברירה. מישהו חייב לפרנס, היו חודשיים שלא היו, ועכשיו כל עם ישראל בגליל. אנחנו יוצאים כמה שפחות, רק אם אני חייבת. הם כמעט ולא. החלק הקשה זה האי וודאות. אנחנו לא יודעים מה יהיה וכל פעם אני חושבת בפרקים קטנים, אמרתי 'נעבור את החופש הגדול', כל פעם קצת. הראשון לספטמבר זה עניין, אני הזמנתי קרוון ואנחנו נסע לטייל כי זה נראה לי הדבר הכי בטוח שיש", אמרה.
הדס היא מדריכת הורים במקצועה ומאמנת, בעקבות כך היא "באופן אישי פחות מוטרדת מהפער הלימודי, אני מוטרדת מהפער הרגשי־חברתי, מאוד מוטרדת. אני לא מרגישה שהם שומרים על קשרים רציפים, לפחות לא הקטנים שלי, אני קצת מפחדת מחרדה חברתית. אני יודעת שיש מקומות בארץ שהתקינו מצלמות בכול הכיתות כדי שילדים בקבוצת סיכון יוכלו להיות חלק בלתי נפרד גם מהבית. אצלנו זה עוד לא עובד, למרות שאמרו לי 'נקנה מה שצריך'. זה מרגיש שהראשון בספטמבר יתחיל ואז יראו מה עושים, אנחנו חצי שנה בבית, היו אמורים להיות פתרונות על השולחן. אין מתווה לילדים, או למשפחות עם ילדים בסיכון. זאת התחושה. ברמה הלימודית בטח שתהיה בעיה, אני מאוד מקווה שבית הספר יעזור לנו".
עריכה: עופרי גליכמן
