לימודים ממרחק שני מטרים
ילדי ישראל החליפו בחטף את הספרים והמחברות בשעות של זמן מסך • צופית גולן ומירב שושן קסלר על הטוב, ובעיקר הרע, של הלימודים מרחוק
מערכת החינוך נדבקה בנגיף הקורונה? תלוי את מי שואלים. בתקופה האחרונה הורים רבים מתקשים להתמודד עם ההנחיות המשתנות, ודורשים בנחרצות להחזיר את הילדים למוסדות הלימוד. רבים מוחים כי הלמידה מרחוק באמצעות תוכנת הזום אינה יעילה, ופוגעת בתהליכי הלמידה, קל וחומר נוכח העובדה שלילדים רבים בישראל אין גישה למחשב ואינטרנט. ענת דוידוב שוחחה עם צופית גולן, אם ל־4 ילדים, אשר מתוכם 3 נמצאים עדיין במערכת החינוך, ויחד איתה ניסתה להבין כיצד אפשר לנהל יום לימודים מאחורי מסך.
בנה הכי קטן של גולן נמצא בגן חובה, הוא כבר בן 5.5 ובכל בוקר מבקש ממנה להיכנס לזום של הגן. "כל יום ב־10:30 יש מפגש בזום, ואחר כך יש קבוצות פרטניות. היום היה מצב בו הוא היה צריך להיות בזום כמעט שעתיים", סיפרה, "כמעט ארבעים דקות לזום קבוצתי, הפסקה קצרה, ואז הוא נכנס לזום בקבוצה הפרטנית שלו. הילד שלי בדרך כלל לא עולה כי אין לי מחשב זמין עבורו".
גולן הדגישה כי לרשות הילדים עומד מחשב אחד, אותו הם רכשו במיוחד השנה כי יש לה ילד שזקוק למחשב בחטיבת הביניים, שכן, הוא לומד יום כן יום לא. אם שאלתם את עצמכם איך עובד עניין הזום לילדי הגן התשובה ברורה - זה פשוט לא עובד. "היום הילד התחנן שאצרף אותו לזום, וויתרתי על שעת עבודה מאוד יקרה בשביל זה מול המחשב שלי", סיפרה, "זה בעיקר ברברת וכוורת, ואז הגננת שמה את כולם על השתק, ולאט לאט הם משתחררים מזה, עושים פרצופים וקולות, מחליפים את הרקעים, ועושים תנועות אחד לשני. הגננת מנסה, היא באמת מנסה, היא מדהימה ואני מורידה בפניה את הכובע, אבל בכל זאת מדובר בילדים בני חמש וחצי. הם רק נכנסו לגן, חלק מהילדים לא מכירים אותה יותר מדי, כי מה הם היו בגן? שבועיים? אין אפילו את הקשר האישי, בעוד הילד שלי מכיר אותה משנה שעברה. בו זמנית, אין כבר את הקשר החברתי, שכן הילדים לא מכירים אחד את השני. זה לא עובד. זה פשוט לא עובד".
מעבר לעובדה שהישיבה הממושכת מול המסך פוגמת בחוויות הלמידה של הילדים חשוב לשים דגש גם על הצד הטכני. שכן, הרשתות קורוסות מעומס, קל וחומר שרבים עובדים מהבית, ויש המון רעשי רקע. "מה שקורה זה שהילד כבר נכנס לזום, ופשוט שומעים את המורה בצורה לא ברורה בכלל. יש לי ילד שלומד בכיתה ז' ומנסה ללמוד ככה ערבית, ורמז: זה לא עובד. זה מתנתק ומתחבר ומתנתק ומתחבר, ומי שלא יושב על חיבור קווי, לא שומע כלום. אנחנו הגדלנו את מהירות הגלישה אצלנו בבית ויושבים על סיב אופטי, בגלל שאני יושבת המון בוועדות של הכנסת וחייבת להשאיר את הזום דלוק באופן רציף, אבל זה עדיין נתקע. ילד יוצא החוצה משיעור הזום, צריך לחכות שהמורה תכניס אותו, מאבד את הריכוז. אין לזה צורה".
"הילדים ממש תולשים את השערות, ולא יודעים מאיפה להתחיל"
כשנשאלה איך מסתדרים שאר הילדים שלה סיפרה שהם לומדים ערבית ואנגלית בזום, וקשה להם להגיע לתוצאות הרצויות. " זה מאוד קשה ללמוד שפה זרה שבעיקר מתרכזת באיך הוגים את הדברים בזום. זה פשוט לא אפשרי". מה בדבר שאר מקצועות הליבה, גם כאן המצב עגום, שכן הורים רבים סיפרו שילדיהם מתקשים אפילו בלימוד מתמטיקה דרך הזום. "הטענות שמגיעות מההורים הן שהילדים ממש תולשים את השערות ולא יודעים מאיפה להתחיל. אז החזקים יקבלו שיעורים פרטיים או שהם חזקים מטבעם, אבל כל הילדים האלה שמאוד רוצים, אבל לא יכולים לשבת בזום כל כך הרבה זמן. זה בלתי אפשרי. אני לא יודעת לכמה מבוגרים יצא להתנסות בלמידה בזום לארוך זמן. זה קשה מאוד".
לסיום ביקשה דוידוב לשאול לגביי סקר אותו מריצה ניצן ועתיד להתפרסם מחר, והיא הסבירה כי נשאלו למעלה מ־27 אלף הורים. "הסקר הזה עוד לא נמצא 24 שעות באוויר, והתחלנו להריץ אותו בשעות הצהריים גם בקרב המגזר הערבי. בינתיים 70 אחוז מהורים ענו שנדרשת מעורבות גבוהה מאוד שלהם בתפעול המערכת ובתפעול הלמידה".
לדבריה, אם רוצים שהילד ילמד היא צריכה להיות שם, "אבל אני גם צריכה לעבוד, וכמוני גם שאר ההורים, כי המשק עובד. מצפים מאיתנו לעבוד ואנחנו לא יכולים כל היום לתפעל למידה".
לשיחה הצטרפה מירב שושן קסלר, מנהלת תיכון 'המושבה' בזיכרון יעקב שסיפרה אף היא על הניסיון ללמד את התלמידים על אף מגבלות הקורונה: "אנחנו לא מרימים ידיים אף פעם, אנו נמצאים במצב הלא ברור הזה ממרץ, הפקנו לקחים", סיפרה קסלר. כשנשאלה האם לדעתה עניין הלמידה מרחוק עובד היא הסבירה שזו לא תשובה של כן או לא. "אי אפשר לקחת למידה בכותלי בית הספר, לעשות 'העתק הדבק', ולהפוך אותה ללמידה בבית. זה לא אותו דבר, וזה גם לא יהפוך להיות אותו הדבר, אבל זה המצב שנקלענו אליו. כאמא, אני נמצאת עם שלושה ילדים בבית, וגם אני חווה את הלמידה מרחוק מהבית לא רק כמנהלת או מורה שמכינה לבגרות תלמידי כיתות יב'. יש לי שלושה ילדים קטנים בכיתות ג', ו', וט', וגם אני צריכה להתרוצץ ממחשב למחשב ותוך כדי להצליח גם לעבוד".
עוד הוסיפה: "לדעתי, הדבר הכי חשוב הוא שהילדים יראו בעיניים. גם כששמעתי את צופית הדבר שגרם לי לעלות חיוך. זה שהיא אמרה שיש ברברת ושהילדים עושים פרצופים ומחליפים רקעים. זה מגניב! הילדים רואים אחד את השני! אם שעתיים זה הרבה אז בואו תגידו לגננת שזה הרבה. תנו לה משוב. תגידו לה ששעתיים זה הרבה לילדים אז בואו נעשה למידה של חצי שעה, ואז הפוגה קצרה, ואז נשוב שוב. זה ברור לי שככל שהילדים יותר קטנים הם זקוקים יותר לעזרתם של ההורים". לדבריה, היא הייתה צריכה לשבת עם בנה, תלמיד כיתה ג', כמה וכמה פעמים, ובמוסד הלימודים בו הוא נמצא השכילו להכין שיעורים בני חצי שעה, ואז להעניק לילדים הפוגה.
"כמנהלת אני יכולה להגיד שנתנו לנו חופש ניהולי ופדגוגי מאוד גדול. כשאני בניתי את מערכת השעות שלי היה לי מאוד חשוב קודם כל הפן החברתי והרגשי, אחר כך אם זה למידה בקפסולות אז שכמה שיותר יבואו לבית הספר ויראו את החברים שלהם. אני עושה להם מערכת בוקר ומערכת צהריים וכל שבוע מתחלפים. כל יום כ־1,000 תלמידים יוצאים מהבית ומגיעים לבית הספר. תתלבשו, תבואו, תהיו, גם אנחנו מתגעגעים אליהם, וגם בקפסולות מאוד קשה".
לסיום, נשאלה האם יוותרו על מבני הבגרויות לטובת מבחנים חיצוניים, והיא הסבירה כי אם המצב ימשיך היא בטוחה שיתייעצו עם המורים והמנהלים בשטח, ויבצעו את השינויים הנדרשים. "אם זה יהיה המצב בגרות רגילה לא תוכל להיות אין מה להגיד, העולם השתנה לטוב ולרע".
עריכה: עדן בן ארי
