ביום שאחרי המגפה: כמדי יום שבת בחצות, פתח אבי כץ את תוכניתו עם מעט ממה שעל לבו. הפעם, ברוח ההפגנות הרבות ברחבי הארץ והתפשטות נגיף הקורונה שעוד לא התנדף מן העולם, הסביר כץ מדוע על אף הרצון לשנות ולעתים אף לפלג, הגיע הזמן לשוב לחיות יחד, כחברה וכעם: "החיים השתנו, העולם השתנה, החיים נראים פתאום אחרת. הדברים שהיו חשובים ומהותיים שנראו לנו חשובים, נעלמו ואינם".
על אי הוודאות השוכן כבדרך קבע בקרב הציבור הישראלי בימים אלה, אמר: "אנחנו כולנו מבולבלים, מתפללים ומקווים לעבור את המגפה הזאת במהירות האפשרית. זה תלוי בכל אחד ואחת מאיתנו, בכך שנשמור על הכללים ונבין שזה מסוכן ושזה יכול להביא למוות, למחלות או לפגיעה".
בסוף דבריו, סיכם כץ עם כמה מילים שסייעו לנו להבין שאנחנו יחד, למרות הכל: "אני רואה את כל המפגינים, החרדים, הערבים וכל אלו שמתקהלים ולבי חרד. אני מתפלל ומקווה שזה לא יגרום לנו לבעיה גדולה יותר. אני מבין כל אחד ואחת מן הקבוצות, אבל כולם חייבים להבין שאנחנו ביחד, בסירה אחת. שאם נפגע, אנו פוגעים אחד בשני".