הדור האבוד של מערכת החינוך

ענת דוידוב מזכירה למשרד החינוך: "במדינות אחרות, הדומות לנו, לא סוגרים בתי ספר. איפה ההיגיון פה? ומה יותר חשוב: בריאות הגוף או הנפש?"

"מאז הסגר הראשון במרץ ועד היום, עברו כבר תשעה חודשים. סגר בא וסגר הולך, ותכף אולי יבוא עוד אחד, והילדים רוב הזמן בבית בגלל החרדות שלהם, בגלל החרדות של ההורים, כי לכו תדעו מה מחכה להם בחוץ, הקורונה הזאת, הנגיף המאיים הזה שגם רופאים לא יודעים איך להתמודד איתו.

החיים של הילדים שלנו נעצרו. חיבוק הוא האויב שלנו. ריחוק הוא החבר החדש. חבר הפך אויב. הסימפטומים שמאפיינים את כל התקופה ההזוייה הזאת הם חרדות ודיכאונות ופגיעה בכישורים חברתיים, ותלות בהורים, וסיוטים בלילות. חוץ מזה, גדל כאן דור שלם של ילדים עם פערים בלימודים, ועל השיעורים הפרטיים עוד לא דיברנו.

במדינות אחרות, דומות לנו, לא סוגרים בתי ספר, גם לא במגזר החרדי, גם במחיר של סיכון הבריאות. איפה ההגיון פה? ואנחנו שואלים בניהול הסיכונים- סיכון הבריאות, או בריאות הנפש?"