סקוטלנד לא תלקק פה דבש
דני דבורין לא יופתע מניצחון ישראלי על סקוטלנד - והוא גם מסביר מדוע
מחר (ד') תארח נבחרת הכדורגל של ישראל את סקוטלנד במסגרת ליגת האומות - ואל תופתעו אם ישראל תזכה במשחק.
אל תופתעו, משום שסקוטלנד מצויה לאחר שיאו של מאמץ, שבו הצליחה לנצח את נבחרת סרביה ולהבטיח את מקומה בטורניר הגמר של אליפות אירופה. טבעי שלאחר השיא כמעט תמיד ישנה ירידה מסויימת.
אני בוודאי מודע לכך שהסקוטים יודעים שניצחון על ישראל יבטיח להם את המקום הראשון בבית, מבלי שיהיו תלויים בתוצאת משחקה של נבחרת צ'כיה מול סלובקיה. ובכל זאת, סקוטלנד, עם כל הכבוד אינה נבחרת גדולה. היא לוחמת ואולם רחוקה מאד מימיה הגדולים. עלייתה לאליפות אירופה התאפשרה משום שיריבותיה האחרונות היו נבחרות אפורות. אחת מהן היא ישראל, שכהרגלה, ברגע האמת לא עמדה בלחץ.
ראיתי את נבחרת סקוטלנד במשחקים אחדים, ובאף אחד מהם היא לא הפגינה כדורגל איכותי. הוא, כאמור, לוחמני, ומתברר שבזכותו גם ניתן להגיע לאליפות אירופה. בשני משחקיה הגורליים היא ניצחה רק בבעיטות הכרעה מ־11 מטרים.
ספק בעיני אם אוהדי הכדורגל בישראל יכולים לנקוב בשמם של 6 או אפילו 5 משחקני הנבחרת הסקוטית. לעומת זאת, לדעתי, הם יזכרו בנקל את קני דאלגליש, את פיטר לורימר ואת גרהאם סונס. הוותיקים יותר אף יזכרו כוכבי על שהיו לסקוטלנד בעבר הרחוק יותר, דוגמת דייב מקאיי ודניס לאו.
מחר, כאשר ישראל תארח את סקוטלנד, בנתניה, אני חושב שסיכויי נבחרתנו לנצח טובים למדי. אם זה אכן יקרה, נמשיך להצטער על ההזדמנות התיאורטית שהייתה לנו להגיע לאליפות אירופה.
