בגיל 39 קשה לשחק טניס ברמה הגבוהה ביותר
דני דבורין הסביר למה הודחה הטניסאית סרינה ויליאמס ברולאן גארוס, והתאכזב מפרישתו של רוג'ר פדרר
השבוע התברר שהגיל הוא עדיין פקטור משמעותי אצל ספורטאים המצויים בזירה התחרותית. סרינה ויליאמס הודחה בטורניר הטניס של הרולאן גארוס, ורוג'ר פדרר פרש ממנו במהלכו, בהסבר ש"חשוב שאקשיב לגופי".
המשותף לשני הטניסאים הגדולים: שניהם בני 39. להתרוצץ במגרשים בגיל 39 כבר לא פשוט, ולכן לאחר שגבר על דומיניק קופפר במשחק שנמשך 3 שעות ועוד 39 דקות, קיבל פדרר את ההחלטה לפרוש. העניין הוא שהטניסאי המפואר הזה חייב היה להעריך מראש שהרולאן גארוס הוא לא טיול, אלא תחרות חשובה התובעת חוסן גופני מושלם ומנטלי. במילים אחרות: לדעת שכדי לנצח בה מתמודד הגוף עם מאמץ יוצא דופן. מכאן שאותי, ואולי לא רק אותי, פרישתו של פדרר איכזבה.
ובעניין אחר. מחר (ד') תשחק נבחרת הכדורגל של ישראל בליסבון עם נבחרת פורטוגל. משחק ידידות, המאפשר לשני הצדדים לבחון עצמם, אבל מבלי להגיע למסקנות החלטיות. לפני ימים אחדים גברה ישראל בתוצאה 1:3 על נבחרת מונטנגרו. ובדיוק כפי שהניצחון אינו מבשר על שיפור ביכולתה, גם אם תפסיד לפורטוגל, אין פירושו של דבר שישראל נסוגה ביכולתה.
הדברים נאמרים על פי ניסיון העבר. הוא מלמד על כך שמשחק רעים שונה בתכלית השינוי ממשחק על נקודות. הנבחרת שלנו חשה זאת על בשרה לא פעם ולא פעמיים. ושלא נתבלבל: היא ,כידוע, רחוקה מאד מהרמה הנדרשת בזמן אמת.
