קיץ 2011, עשור למחאה החברתית
ענת דוידוב על דפני ליף: "ספק אם הבחורה האלמונית משדרות רוטשילד שהקימה אוהל קטן, התכוונה שהאוהל יגדל לממדי ענק" • טור אישי
ספק אם הבחורה האלמונית משדרות רוטשילד שהקימה אוהל קטן, התכוונה שהאוהל יגדל לממדי ענק. היום כולם יודעים מי זאת דפני ליף. עוד ועוד אנשים, צעירים וצעירות, בני מעמד הביניים, וההורים שלהם, הקימו אוהל ועוד אוהל, והשדרה הפכה לסמל המאבק של הקיץ.
מאבק על מה? על זה שאי אפשר לרכוש או לשכור דירה במחיר שפוי, מהפכת הקוטג' על זה שמחירי המזון יקרים בהרבה מהעולם, על זה שמחירי הפעוטונים יקרים, ועל החינוך הלא שוויוני, ועל הפערים הבלתי נסבלים בין הפריפריה למרכז...כל מי שהיה לו או לה מה לומר, הגיע למחאת רוטשילד. גם נפתלי בנט, אז מנכ"ל מועצת יש"ע הגיע ואמר לסטודנטים המוחים:"המאבק צודק, אבל הוא של כולם. גם בשומרון יש מצוקה".
ומה נישאר מכל הסיסמאות? הוקמה וועדת טרכטנברג, שרה"מ אז, בנימין נתניהו מינה, כשהרגיש שהלהבות מתקרבות לבלפור, מחירי המזון ירדו מעט, בעיקר הקוטג', ובשנים האחרונות כבר טיפסו בחזרה, הדירות? אתם יודעים. קשה לדמיין את כמות המשכורות שזוג ממוצע בישראל צריך לצבור כדי להגיע לדירה בפריפריה...השר כחלון לפחות ניסה, והצליח חלקית, אבל אנחנו עדיין בצרות גדולות, והייתה גם "מהפכת הסלולאר" של כחלון. "תהיו כחלונים ותמצאו פתרון", אמר רה"מ לשעבר נתניהו בישיבת הממשלה, בעקבות החרם על הקוטג'.
הרבה סיסמאות. זה בעיקר מה שנישאר. חבל.
