הפצע שלא מגליד
15 שנה חלפו מאז שנהרג צור צרחי ז"ל, קצין בחיל השריון שנהרג ביומה האחרון של מלחמת לבנון השנייה • הוריו, נחום ומינה ואליק חברו לטנק, סיפרו
15 שנים חלפו מפרוץ מלחמת לבנון השנייה, שהחלה ב־2006 וגבתה חייהם של חיילים רבים; צור זרחי ז"ל ששירת בחיל השריון והיה מפקד מחלקת טנקים בחטיבת המילואים 434, נפל ביום האחרון של המלחמה, לאחר שמשאית נושאת תחמושת ירדה לעבר הטנק בו שהה. אחותו של צור, טל ז"ל, נפטרה בגיל 24, חמש שנים לפני נפילתו.
נחום ומינה זרחי, הוריו של צור, שוחחו עם גולן יוכפז וענת דוידוב בסיום התוכנית וסיפרו על בנם. הם הסבירו: "אנחנו זוכרים את אותו היום, הייתה תחושה של אי ודאות, לא ידענו מה קורה. בהתחלה זה היה נראה כמו תקרית מקומי, אבל כשהתחילו לגייס – היה ברור שזה יגע גם בנו. אבל כמה ימים אחרי, הוא היה אמור לצאת לתעסוקה, כך שלא מאוד התרגשנו מזה. אנחנו זוכרים שהוא בלבל את המוח לאחד המג"דים שהיה איתו בסדיר והוא לחץ עליו שהוא ייקח אותו, אבל המג"ד לא הסכים. אנחנו לא אהבנו את זה, דאגנו מאוד. היה לנו קשר עם צור כל הזמן, הוא אמר לנו שהוא הרגיש שהדברים הולכים לכיוון לא טוב, ושהכל היה מבולבל".
עוד הוסיפו, כי: "אמרו להם להיכנס וכמה דקות אחרי הייתה פקודה אחרת לא להיכנס. הייתה לו תחושה מאוד לא טובה, והוא שיתף אותנו בה. הוא הרגיש חוסר ביטחון, אבל הוא גם אמר שזה לא יכול להיות שיש אזרחים בגבול הצפון שגרים בתוך המקלטים ושהוא נמצא בבית. הוא רצה להיות במקום שבו הוא יכל לעזור". עוד הוסיפו כי "היום אנחנו לא מתעסקים בבעיה הלאומית, אנחנו מדי עסוקים בדבר שמציף אותנו יותר מכל – בכך שהבן שלנו מעולם לא חזר".
לשיחה הצטרף אליק, נהג הטנק שנפגע בהיתקלות בה נהרג צור, ושיתף בגילוי לב בפרטים על יום התקרית: "בזמן קצת התבלבלו לי הזיכרונות ואני לא זוכר מה קרה ביום האחרון של צור ומה ביום שלפניו, אבל אני זוכר שנכנסנו ללבנון והטנק מיד שקע בבוץ וצור אמר לנו לא לצאת, כדי שנהיה בטוחים. הוא מאוד דאג לנו, הוא שידר לנו ביטחון. הוא חיבר כבלים לטנק שלפנינו והצליח להוציא אותנו מזה. ואז זיהינו את החוליה שפגעה בטנק, אך היא הקדימה אותנו".
עריכה: דוד זבולוני
