"היה לה משהו טוב בעיניים"
מרסל מוסרי סיפרה על התחושות לפני הכנסת ביתה הפעוטה למשפחתון: "את רעד האימהות בסטטוס שלי, ניתן להרגיש עד לפה"
מרסל שיתפה בתחושותיה חודשים ספורים לפני שתכניס את ביתה הפעוטה למשפחתון. "אתם כבר יודעים מה אני חושבת ואני יודעת מה אתם חושבים, ואת רעד האמהות שנמצאות בסטטוס שלי ניתן להרגיש בכל מקום".
המשיכה וסיפרה, "בין שיש לידך שותף לדרך היפה הזו ובין שעשית אותה לבד, תביני מה היא אהבה ותשבעי לעצמך, תנדרי בדם שכבר ניגר על שניכם, שלא תרפי מהדבר הזה שיש לך בין הידיים ושיהיה קשה או לא, את שלו או שלה והיא או הוא שלך וזה לנצח. ואז, שנה אחר כך, אולי שנתיים, תגיעי עם אהבתך הקטנה לפתחו של גן ילדים ושם, כאילו לא הייתם שנה שלמה יחד, כאילו אל עברת את השיניים ואת הגזים ובכית כשכאב לקטן והתפרקת מכאב והגוף שלך בגד בך והשיער שלך נשר ולמרות שמציעים לעזור את לבד, ושם תצטרכי להגיד שלום עד ארבע אחר הצהריים".
וגם שיתפה במה שקרה לה במשפחתון החדש, "כשהלכנו לבקר במשפחתון החדש, הנחתי את בתי על הדשא הסינטטי שם והתעסקתי לרגע בפלאפון שלי, ילד אחד, שכבר למד ללכת עמד על ידה הניף צעצוע וכמעט הנחית את זה על ראשה של בתי, שניה לפני תפסה הגננת את הצעצוע ולמרות שבתי לא קיבלה כל מכה, נשקה לראשה. היה לה משהו טוב בעיניים, והחלטתי שנרשם, אני מקווה שעשיתי בחירה טובה ומקווה שרק אישה שיכולה לנשק את ראשו של ילד ולהסניף אליה את הריח, תפתח גן ולא כל אחת שיודעת לשיר ידיים למעלה על הראש".
