מדיניות היש לי, גם כשאין לי
ענת דוידוב על התפרצות הנגיף המחודשת: "כיון שהקורונה כאן כדי להישאר, צריך להתחיל להסתגל למציאות חדשה, בעולם החדש" • טור אישי
כיון שהקורונה כאן כדי להישאר, צריך להתחיל להסתגל למציאות חדשה, בעולם החדש.
תראו למשל, מה קורה בשרות התעסוקה: הדו"ח השנתי של השרות שמתפרסם הבוקר, מצביע על נתון קשה - 350 אלף מובטלים, וזה לא שמחכה להם עבודה מעבר לפינה. אותם 350 אלף, יתקשו גם בעתיד לחזור לעבודה. חלקם הגדול פשוט התרגל. נתנו להם חל"ת. השתלם להם לשבת בבית, לקבל כסף, וללכת לים. בעיקר צעירים שעבדו בעבודות מזדמנות: מכירות, בתי קפה ומסעדות.
מה שאמור להטריד מאד מנתוני דו"ח שרות התעסוקה, שהצפי לחזרה לעבודה של ישראלים תהיה מאוחרת, איפשהו לא לפני 2025, ואם נקלף את שכבות המובטלים עוד טיפה נימצא שם בעיקר אנשי פריפריה, חרדים וערבים. ישראל, עפ"י נתוני ארגון ה-OECD, תהיה בסוף התור בין המדינות המערביות לחזור לחיים- כנראה שחיסונים זה הרבה, אבל זה לא הכל.
נחזור לחל"ת: המדינה עודדה את המעסיקים להוציא עובדים לחל"ת, מעסיקים רבים התלוננו, התחננו שיחזירו עובדים. זה הכביד על העסקים, וממשיך להכביד גם עכשיו, ושר האוצר לשעבר ישראל כץ, לא היה מוכן להקשיב. מדיניות ה"יש לי", גם כש"אין לי". בעוד במדינות המערב הקשיחו את התנאים לקבלת אבטלה, ישראל המשיכה לשפוך כסף.
הנתונים של דו"ח שרות התעסוקה לא מבשרי טובות. שוק העבודה משתנה והשכבות המוחלשות בחברה ימשיכו להחלש יותר. שר האוצר, שרת הכלכלה ושר הרווחה, עכשיו זה במשמרת שלכם. בהצלחה.
