את עדי, אם שאיבדה את ילדתה הילי, פגשה מרסל ממש במקרה; היא סיפרה לה שילדתה הקטנה, שאהבה כל כך פיות וקסמים, סיימה את חייה מוקדם מדי לאחר שנלחמה במחלת הסרטן. לאחר היכרות קצרה, ביקשה עדי ממרסל לכתוב להנצחתה של הילי, ועל אף ההתבטאות בשל האחריות הקשה שבמהלך, עשתה זאת במשיכת קולמוס זריזה.
על ההחלטה, סיפרה מרסל: "בבוא העת תבין בתי למה ספר הילדים הראשון שכתבתי מוקדש לילדה אחרת, אולי אפילו תיקח אותו איתה לגן ותספר לכולם על הילי שאהבה להתחפש וגם כשכאב לה מאוד, לא הרפתה ממקל הקסמים ולא הסירה את כתר הנסיכות שהיה לה, אותו הכתר שהניחה אמה על ראשה".