הנווט המיתולוגי הלך לעולמו
עמוס לויטוב, שנשבה בידי המצרים בעת מלחמת יום הכיפורים, הלך בסוף השבוע לעולמו לאחר מאבק במחלת הסרטן • בנו עידן וסא"ל (מיל') עמוס זמיר, סיפרו
נווט הקרב עמוס לויטוב, שהיה בשבי המצרי והתמודד עם מחלת הסרטן מספר פעמים לאורך חייו, הלך לעולמו בגיל 73 בלבד, זאת חודשים ספורים לאחר שהשיג את המימון הנדרש לתרופה שנזקק לה. הבוקר שוחחו בנושא זה גולן יוכפז וענת דוידוב עם בנו עידן ועם סא"ל (מיל') עמוס זמיר, שנלקח גם הוא בשבי המצרי לצד לויטוב.
עידן לויטוב ספד לאביו שהלך לעולמו בתום מאבק ממושך במחלת הסרטן, ואמר: "הוא עשה עבודה לא רעה האמת, הוא ניצח את הסרטן 6 פעמים. בפעם השביעית היה תיקו, כי לא הסרטן ניצח, הסרטן החליש אותו". בחודשים האחרונים פתחו בניו של לויטוב בקמפיין מימון לתרופה לה נזקק, ועידן הודה: "ידענו שהמון אנשים אוהבים ומעריכים אותו, אבל בסוף לכל אחד יש את החיים שלו. אנשים באמת פינו מהזמן שלהם, ופנו אלינו וניסו לעזור מעבר לתרומות, שיתפו והעבירו הלאה. ניסו גם לעזור ברכישת התרופות במחיר מוזל, בכל דבר אפשרי".
מטוסו של נווט הקרב לשעבר עמוס לויטוב הופל במהלך מלחמת ההתשה במצרים והוא נלקח בשבי. בנו סיפר על ההשלכות של כך על המשפחה: "היה הכול מהכול, הוא היה בוכה מתוך שינה, כמובן שהוא נראה והתנהג כמו אחד האדם. אבל זה משהו ששם, ונשאר איתו עד עכשיו".
עוד הוסיף, כי: "אנחנו תמיד הקשבנו והאזנו ושמחנו לקבל כל סיפור או פרט אינפורמטיבי או רגש, כל דבר שהיה מספר ומשתף. להבדיל אלף אלפי הבדלות, כמו ניצולי שואה, הם לא מדברים על זה וזה משהו שהולך איתם לאורך כל הדרך. בגלל זה גם החיבור בין אבא לעמוס זמיר מאוד חזק כי רק הם יכולים להבין".
"לא ידענו שנשתחרר"
עמוס זמיר הצטרף לשיחה וסיפר על ההתמודדות בשבי: "כשיושבים יום־יום, שעה־שעה, בלי לדעת בעצם מתי נשתחרר, להבדיל מכלא רגיל שמקבלים תקופת מאסר, לנו לא היה אופק. לא ידענו שנשתחרר, למרות שהייתה לנו טלוויזיה ורדיו. שמענו את קול ישראל שאמרו שאת השבויים יחזירו אחרי ניצחון. לא היה משא ומתן, אף אחד לא אמר לנו מתי ואם נשתחרר. ידענו שצריכה להיות מלחמה כדי שנשתחרר".
בתא, כך סיפר זמיר, "היינו עשרה, ישבו 6 אנשי צוות אוויר, 2 שקמיסטים, 3 אנשי חי"ר. היינו קבוצה, לא היו הבדלים או מעמדות. הייתה היררכיה טבעית. הוא היה משכמו ומעלה ומנהיג טבעי וכל אחד תרם כפי יכולתו. כמו בכל קבוצה סגורה, יש עליות וירידות. אבל כל אחד שהיו לו ירידות, האחרים עזרו לו להעלות את עצמו. בהתחלה ישבנו על המזוודות, אמרנו 'בטח נחזור' כי השבויים לפנינו ישבו חודש-חודשיים. אבל אחרי שהשנים עברו, שנה ועוד שנה, החלטנו לעשות את הכלא לבית שלנו".
עריכה: עופרי גליכמן
