לפעמים, בימים בהן המחשבות הלא פשוטות על חיי היום יום שבות ומטרידות את מנוחתנו, אנו חוזרים בלבנו לבית ההורים, ונזכרים בימי הילדות והבגרות המתרחקים מאיתנו בכל יום שעובר.
בסיפורה, כתבה מרסל על קשר אמיץ בין ילדתה לאמה, מרגעי הינקות ועד הזקנה הבלתי נמנעת: "סדקי הזקנה כבר ניבטים על פנייך, הפסקת לעבוד וגופך עייף, ומביטים ילדיי, ומביט בעלי, וצופה השבת, וצופה האלוהים ומחייך, ויודעים כולם, אהובת לבי, יחידתי לעולם, אמא".