אומר לכם מה משותף לקבוצות הכדורגל האלה: סלטיק, נוטינגהאם, אסטון וילה, סטיאווה בוקרשט, פורטו והכוכב האדום בלגרד: כולן זכו בעבר בגביע אירופה לאלופות, מפעל הנושא היום את השם ליגת האלופות.לא סתם הזכרתי אותן כדוגמה, מפני שבעתיד הנראה לעין, אין לאף אחת מהן סיכוי לזכות בו פעם נוספת. ריימס מצרפת, שהגיעה בעבר פעמיים למשחק הגמר, יכולה רק לחלום על שחזור ההישג.
כבר שנים רבות מצויה ליגת האלופות בשליטתן של העשירות, הכוללות בהרכבן את טובי כדורגלני תבל. כאשר הטובים מכולם נמצאים בהרכב, אך טבעי ומתבקש שהגביע יגיע לארון הפרסים של אחת מהן. ואכן, כך גם קורה.
אני יודע שאין בכך כל חידוש, ואולם הנושא שוב צף עכשיו ביתר שאת, על רקע מסע הרכש של הקיץ הזה: ליאו מסי נחת בפריז סן ז'רמן, כריסטיאנו רונאלדו במנצ'סטר יונייטד, רומלו לוקאקו בצ'לסי,וג'ק גריליש במנצ'סטר סיטי. ארבע קבוצות מהדרג הכלכלי העליון. לכן, ליגת האלופות, משלב הנוקאאוט, היא אותה סופר ליגה, אותה ניסו מועדוני הפאר להקים, בינתיים ללא הצלחה.
תמיד מרתק יותר לראות את ריאל מדריד משחקת מול פריז סן ז'רמן, ואת באיירן מול צ'לסי או מנצ'סטר סיטי. הכסף שמצוי אצלן, כמעט ללא הגבלה, בוודאי בהשוואה לפורטו או לכוכב האדום, הפך את ליגת האלופות לליגה שבה מראש הכוחות אינם שווים. לצערי, זו המציאות. הכדורגל ידוע כמי שיש בו סינדרלות, אבל בליגות האלופות הן מזמן לא קיימות.