אחרי כל הברכות והכבוד וכל גאוותינו הישראלית על הנובל היוקרתי והחשוב לפרופסור לכלכלה ג'וש אנגריסט, הישראלי לשעבר שמלמד באוניברסיטת MIT היוקרתית, צריך לומר כמה דברים על למה אנגריסט בחר לגור בבוסטון, ולא בירושלים, למרות שלימד בזמנו באוניברסיטה העברית: קוראים לזה 'תנאים', או בעברית פשוטה, כסף, שכר, קידום, יחס. לעבוד קשה ולחיות טוב.
עזבו רגע את הפרופסורים והנובל, תסתכלו על המאבק הצודק של הרופאים המתמחים: ב-2019, היציג הפרופסור דן בן דוד, נשיא מוסד שורש ומרצה באוניברסיטת תל אביב, נתונים על 'בריחת המוחות' מישראל. בארה"ב למשל עבדו כבר ב-2016 יותר מ-3000 רופאים ישראלים; מספר הרופאים הישראלים שעובדים במדינות ה OECD גדל בהתמדה בשנים האחרונות, עד שגדל ב-2016 ל-14%.
פרופסור בן דוד בחן שלושה תחומי עיסוק בהקשר הגירה לצורך עבודה- חוקרים באקדמיה, רופאים ועובדי הייטק. המחסור במשאבים, תקנים וכסף להכשרת רופאים בישראל, מביא לכך שנתח גדל והולך מהישראלים המעוניינים ללמוד רפואה, עושים זאת בחו"ל, ורבים מהם לא חוזרים לישראל, טוען הפרופסור בן דוד בנתונים שאסף. הוא כאמור מדבר על נתונים מ-2016. תראו מה קורה היום עם הרופאים.
אחוזי ההגירה מישראל מזעריים אמנם. אבל אם המדענים והחוקרים ינטשו במסות, ישראל על פי הנתונים האלה, תישאר הרחק מאחור. זה עניין של החלטה אסטרטגית וערכית. ממשלת השינוי? הנה ההזדמנות שלכם.