הפעם, חלקה מרסל מוסרי את שירו של חן גרינברג, שהחל במלאכת כתיבת השירים כשהיה בן 10: "עוד לא מצאתי את זרי הדפנה שעליהם אפשר לנוח, זו מן תקופה של עומס, שהכל בלתי נסבל, מלאך שיבשר שאין מה לדאוג, הכל טופל. רוצה שמישהו יעצור אותי, אבל מי יגיע, מי? אבל אף אחד לא יעשה זאת במקומי".
בהמשך, הקריאה את מילותיה של יפעת בשן־רותם: "ילד תמיד אוהב את אמא שלו, יום אחד הוא יגדל ויהיו לו ילדים משלו. אולי אז ישאל אם אמא תמיד אוהבת אותו".