אהבה בת 20, אולי קצת יותר

כל מה שרצה גיבור הסיפור של מרסל, הוא אישה כמו אמו שהצליחה לרפא הכל • ממרחק השנים, הבין שמצא כזו: "כמה יפה היא האהבה, כמה יפה הוא הזיכרון"

"לאמא הייתה שמלה כתומה ושיער שחור וחלק. היא הייתה אומרת שעם השמלה הזו ניקתה את כל הבית וגם את הפינות הנסתרות ביותר, ואמרה לאבא שהוא צריך להודות לה יום יום על העובדה שהיא חוסכת לו בסמרטוטים", כך פתחה מרסל מוסרי את סיפורה המרגש, על ההוא שהבין שהאימהות החזקה מהכל. 

בהמשך, הוסיפה: "גדולה ומפוארת הייתה אמא, עיניה בלעו את כל העולם, שאז בשנות ה־50 היה הלום קרב ועצב. עיניה היו מנחמות את פצעי המלחמה של אבי, ואת רעבוננו לילדות נורמלית. כמה יפה היא האהבה, כמה יפה הוא הזיכרון. כשהבאתי את אשתי אל אמי, הביטה בה ואמרה לה 'את יפה, אבל אם תרצי שיאהב אותך תמיד, שימי אותו בתוך הרחם שלך'". 

"אמי ליטפה את שיערה, ובכך קיבלנו את אישורה", סיכמה מרסל את הסיפור. "כמה ניצוץ האהבה נותנת לנו בתוך הלב". 

• ילדים
• אימהות
• מרסל מוסרי
• משפחה