הכל בגלל האהבה
המשוררת והסופרת שוש ינקה רוניס, שיתפה את ורדה בחייה המרתקים מאז ילדותה בפולין • ואוי ואבוי למי שיעז לקרוא לה שושנה
ורדה רזיאל ז'קונט אירחה בתוכניתה את הציירת, המשוררת והסופרת שוש ינקה רוניס. רוניס, שחיברה את הספר 'מול בד לבן' בהוצאת 'חדרים-בית הוצאה לאור', שיתפה בנושאים של שיריה המרגשים עד דמעות, ועל האהבה הגדולה שחוותה בחייה, עם בן זוגה יאנק, שעל אף שדרכיהם נפרדו בצעירותם, הם זכו במימושה בערוב ימיהם. "יאנק הוא אהבת חיי. הכרתי אותו כשהייתי בת 16, והוא בן 17 בפולין. עלינו יחד במקרה באותה אוניה לארץ. דרכנו נפרדו בעל כורחנו כשהגענו לחיפה", הבהירה ינקה, והוסיפה: "לפני 8-9 שנים נפגשנו לגמרי במקרה בתיאטרון גבעתיים. הייתה הצגה שהגיעה מפולין. עמדתי עם חברים והוא הגיע ורץ אלי בחיבוק גדול". מאז לא נפרדו.
התקופה שחוו ביחד הייתה קצרה. ינקה: "קיבלתי מתנה ענקית. בשנתיים האלו שהיינו ביחד הוא חלה מאוד. המחלה שלו לא העיבה על האהבה. ככל שהיה חולה יותר, האהבה שלי אליו הלכה וגדלה". "לאבד מישהו כל כך יקר שאת כל כך אוהבת אותו, זה הדבר הכי מפחיד", שיתפה בכאב.
על העלייה לארץ: "התחושב שלי הייתה שהוציאו אותי עם השורש מהמקום שבו פרחתי והביאו אותי למדבר". היא שיתפה בגעגוע לשפה הפולנית. לדבריה אובדן השפה הוא אובדן מאוד גדול: "השפה קשורה גם באישיות שלנו". "יש לי געגוע בלתי נסבל להרים, ליערות ולירוק. לכן אני לובשת ירוק כל הזמן", הודתה והוסיפה: "אני התאקלמתי אבל הגעגוע נשאר".
לבסוף סיכמה: "ככל שעובר הזמן הזכרונות הולכים ומתחזקים. בדיוק כמו הזכרונות מהשואה".
