"שהערב הטעון הזה, יעבור בשלום"
ענת דוידוב לקראת ההילולה בהר מירון: "גם לאחר שהוסרו הטריבונות, תידלק רק מדורה אחת, עם הרבה דפיקות לב ולילות ללא שינה של המארגנים" • טור אישי
בדיוק לפני שנה, 45 גברים וילדים נמחצו למוות בשביל הצר מלהכיל את כל ההמונים שברחו בצדק בפניקה מאימת המוות, לאחר שהמעבר התמוטט. הערב, גם לאחר שהוסרו הטריבונות, תידלק רק מדורה אחת, עם הרבה דפיקות לב ולילות ללא שינה של המארגנים, שהאירוע יעבור בשלום. רק נזכיר ששנה אחרי האסון האזרחי הגדול בתולדות המדינה, אנחנו שואלים למה המדינה עוד לא אישרה הסדרי פיצויים לפצועים?
למה עשרות פצועים בדרגות פציעה שונות צריכים לרדוף אחרי הרשויות, ולהביא עוד מימך ועוד אישור, ועוד טרטור? אהרון רבינוביץ' מביא היום שלושה מקרים של פצועים שעדיין ממתינים למדינה - שלמה, שם בדוי, בן 24, אובחן כפוסט טראומתי, מספר איך נפל במדרגות, נמחץ עם עוד עשרות, שכב על גופות וחולץ אחרי הרבה זמן. שלמה נימצא בטיפול פסיכיאטרי, נוטל תרופות, ואם לא היה דואג לעצמו, איש לא היה מסייע לו.
שלמה לא מתפקד, יושב בבית, מאזין למוזיקה, ומחכה לפיצויים. כמותו עוד כ־150 ממתינים. אז בכל זאת משהו זז אחרי שאלפי מילים עלו על הכתב, ונזרקו באוויר לגבי הטיפול המביש בפצועים, וועדת העבודה והרווחה מאשרת לפני הצהריים לקריאה ראשונה, את הצעת החוק לסיוע לנפגעי אסונות אזרחיים. אגב, במשרד האוצר דרשו שהחוק לא לכלול בדיעבד את נפגעי אסון מירון. חברי הכנסת התנגדו. וטוב שכך.
ושהערב הטעון הזה, יעבור בשלום.
