"אף אחד לא ניצח, חיי אדם ניצחו"
איומים קשים הובילו לביטול מצעד הגאווה בנתיבות • נופר זוהר, ממארגנות המצעד: "יש פה צביון מאוד דתי, אך אף אחד לא ציפה להתנגדות אלימה"
השבוע, צוין היום הבינלאומי נגד הומופוביה, שלעולם ובעיקר במציאות של ימינו, אין לה שום מקום במרקם העדין של החברה. חרף העובדה שבמדינת ישראל יש הרבה עניינים מורכבים, מבית ומחוץ, ישנם אנשים שסוגיית ההטרדה המינית מטרידה את מנוחתם, והם פועלים בחוסר רגישות על מנת להפיץ פחד בקרב אנשי קהילת הלהט"ב.
לאחר שורה של איומים, ניפוץ שמשות ואפילו הנחת קליע בכניסה למשרד של אמו של אחד המארגנים, הוחלט לבטל השבוע את מצעד הגאווה בנתיבות על מנת לא לסכן חיי אדם. נופר זוהר, תושבת נתיבות הנמנית עם מארגנות המצעד, המגדירה את עצמה כדו מינית ופוליאמורית ועובדת כמטפלת ויועצת זוגית ומשפחתית, הגיבה לדברים: "ידענו שתהיה התנגדות, אבל אך אף אחד לא ציפה להתנגדות אלימה, בטח לא איום על חיים. אם זה היה משהו שהוא צפוי מראש, אף אחד לא היה מסכן חיים של מישהו מאתנו או של אנשים בכלל. יש פה צביון מאוד דתי, אבל הוא מאוד מחולק. יש פה חרדים ודתיים לייט. יש פה את הכל, ממש את הכל".
בהמשך, הבהירה: "כרגע השיח הוא 'ניצחנו אותם', 'הם נכנעו', 'המטרה מקדשת את האמצעים', 'טוב שעשינו את מה שעשינו ולא משנה אם מישהו נפגע, גם בנפש' - אבל אף אחד לא ניצח, חיי אדם ניצחו. זה מה שאנחנו ראינו לנגד עינינו. אנחנו עכשיו בצעדים להמשיך את הפעילות שלנו, אבל באופן רך ועמוק יותר, כמו המיזם 'גאווה בסלון', שזה אירוח של אנשים מהקהיל שמספרים את הסיפור שלהם למי שלא מהקהילה. אנחנו ממשיכים לאט לאט".
כשנשאלה האם יש לה בן או בת זוג, השיבה זוהר בפשטות: "יש לי כמה, החיים עוד לפנינו - אני חוגגת כל יום מחדש ובוחרת בהם כל בוקר. שני שני הזוג שלי מכירים אחד את השני ואני מכירה בנות הזוג הנוספות שלהם. קנאה תמיד קיימת, זה רגש, אבל חשוב להבין על מה הרגש הזה יושב".
עריכה: דוד זבולוני
