כמדי יום ב־14:00, שב דידי הררי אל עמדת המיקרופון ואולפן השידור, ופתח את תוכניתו עם מזג האוויר השמשי והקייצי שהגיע אלינו, בכל הכוח.
"התחלנו את הקיץ שלנו, את יולי אוגוסט. חזרתי אתמול בלילה מארבעה ימים מלאים בלונדון, בירת הנימוסים האנגלית ובירת האירועים המרוכזים בסופ"ש. הופעה של אדל, אד שירן, הרולינג סטונס, אלטון ג'ון, מצעד הגאווה הבריטי, הפגנות נגד יוקר המחיה האנגלי - כל זה בסופ"ש אחד בלבד", סיפר דידי בפתח השיחה. "לונדון מאלה בתיירים שרובם באופן נורא מוזר, מדברים עברית. אחרי הופעות שוות במיוחד, עם כל האזהרות על ברדק אטומי בשדות התעופה הכול עבר חלק והמזוודות אפילו הגיעו. תראו לאיזה מצב הגענו שאנחנו עומדים ואומרים 'יואו זה יום המזל שלי, המזוודות הגיעו'".
עוד נזכר, ברגע בו נחת בארץ והחל להרגיש את מזג האוויר החמים ששוכן כאן: "גל החום הלך והיה דביק שמחכה ביציאה מהטרמינל. הוא נדבק לפרצופי המוניות שמחכים לטרף קל של תיירים כדי לתפור אותם במחיר, וכמה חבל שאף אחד לא סופר את נהגי המוניות המסודרים, ששוחטים אותם מבחינת המיסים שהם צריכים לשלם, כמה חבל שמבטלים את תחנת המוניות הסדירה שעבדה בצורה מוסדרת בשדה. אבל עדיין, אחרי לונדון, שמח שחזרתי לפתוח את הקיץ, עם חוף הים הנדיר שיש לנו בארץ, עם המדוזות שלנו, הצרפתים שלנו, המצילים שלנו והלחות הנפלאה שמצליחה להדביק אותנו אחד לשני".
"הקיץ כל כך נפלא פה שאפילו הכנסת החליטה אחרי חודש עבודה לצאת שוב לפגרה עד אחרי הבחירות בנובמבר. יולי, אוגוסט, ספטמבר, אוקטובר ושבועיים מנובמבר. שיעבדו הפראיירים שנקראים עם, והמקומבנים שנקראים כנסת יצאו לפגרה, שזה במילה אחרת - חופש בלתי נגמר", סיכם.
עריכה: שני רומנו