"הרגשתי שמשהו נהרס בתוכי, לא הייתי עצמי"
פרשת האונס בתיכון בתל אביב: ל', שנאנסה ע"י נער בן 15, בריאיון בלעדי • על השנה שעברה, העימות במשטרה, והתגובות בביה"ס: "ילדים קראו לי שקרנית"
בקיץ אשתקד, נחשד תלמיד בבית ספר יוקרתי בתל אביב בתקיפה מינית של כמה תלמידות - כך פורסם לראשונה על ידי גולן יוכפז וענת דוידוב ב'שבע תשע' ב־103fm. כמעט שנה אחרי, שוחחו גולן וענת עם התלמידה, ל', שהעידה כי הנער אנס אותה, ועם אמה. השתיים הגיעו לאולפן, וגוללו את הרגעים ששינו את חייהן לעד, את השתיקה של ל' עד שסיפרה על שאירע - ואף התייחסו לחתימת הנער הפוגע על הסדר טיעון, הכולל, על פי בית המשפט, גם סעיפי אונס.
מה מוביל אותך, ל', לדבר איתנו?
"לא סיפרתי לאף אחד על מה שקרה במשך שנה שלמה, ופגשתי עוד כל כך הרבה בנות שעברו אותו דבר, שנאנסו ושתקו", הודתה. "יצאתי עם זה, סיפרתי להוריי והגשתי תלונה, ועדיין זה מרגיש לי כמו נושא שיש עליו טאבו, נושא שלא מדובר. כן הגשתי תלונה והגענו לביהמ"ש, אבל בסופו של דבר, בכל התהליך אסור לדבר על דברים מסוימים. שבועיים לפני שסיפרתי להורים, התחילו לי כל מיני מחשבות. להבין שמה שקרה היה אונס - היה בכלל תהליך של שנה, עד שהצלחתי לתת לזה תווית בראש, זה לקח המון זמן. ככל שמה שקרה נהיה לי ברור יותר במוח שלי, היה לי ברור יותר שלא אוכל להחזיק את זה לבד יותר מדי זמן, זה היה צריך לצאת באיזשהי צורה".
שיתפת מישהו לפני כן?
"שיתפתי מורה ומורה שלי בבית ספר".
איך הם הגיבו?
"בצורה הכי טובה שאפשר. הם הקשיבו לי והיו סבלניים, בכל כך הרבה מזל נפלתי על שני מורים שהייתה להם את הרגישות והסבלנות לקבל את הסיפור הזה".
הם ידעו לפני ההורים?
"כן, וזה מה שנתן לי את הדדליין לספר להורים. ברגע שאחד מהמורים בבית ספר יודע, יש לי עשרים וארבע שעות לספר לפניהם".
הם ידעו להגדיר את זה כאונס?
"כן. שבוע לפני שזה קרה, פנתה אליי אחת מהמתלוננות, סיפרה לי את סיפורה ושהיא הולכת להתלונן במשטרה, ואמרה לי שהיא יודעת שגם אני הייתי איתו במערכת יחסים ורצתה לדעת אם יש לי משהו לומר לה. זה העביר לי רצון לעשות משהו, לא יודעת אם לספר את הסיפור שלי אבל רצון להתחיל לעורר מודעות לזה שיש כל כך הרבה נפגעות. הבנתי שזה לא סיפור אישי שלי, הייתי צריכה לספר את זה למישהו וסיפרתי את זה למורה שלי. לא סיפרתי את זה כאונס אלא רק כ'תראי, גם לי הייתה סוג של פגיעה מינית'. היא אמרה לי - 'זה אונס, זה לא סוג של פגיעה מינית'".
הנער הזה הוא תלמיד בבית הספר, את רואה אותו. את מדברת איתו, הוא מדבר איתך? מה קורה שם?
"נכון. לא היינו בקשר הרבה זמן עד שקצת לפני שהגשתי תלונה הוא התחיל לדבר אליי, לפנות אליי יותר, לשאול לשלומי".
כי הוא הבין שמשהו קורה?
"לא יודעת, או שהוא חשב שעבר מספיק זמן והוא יכול לפנות אליי"
מה הוא אומר לך?
"הוא שאל 'מה שלומך? מה נשמע?' פעם אחת הוא שם עליי יד ואז ממש התעצבנתי. צעקתי עליו, אמרתי לו שהוא בחיים לא יכול לגעת בי שוב".
וכל זה לפני שאת מספרת לאמא
"נכון".
על הרגעים המתוחים הללו, שבהם החליטה ל' שהיא חייבת להתוודות בפני אמה על התקרית הקשה, שיתפה: "סיפרתי לה בטלפון, לא הצלחתי להתמודד עם זה. זה היה די אימפולסיבי. היו לי את ה־24 שעות הללו וידעתי שאני לא יכולה לראות אותה לפני, הייתי צריכה לעשות את זה כמה שיותר מהר. הייתי בדרך הביתה מבית הספר, התקשרתי לאמא שלי ונראה שאמרתי לה לשבת. נורא לא רציתי לראות אותה עצובה".
השתמשת במילה אונס?
"אני חושבת, אני לא זוכרת. אני יודעת שלא נכנסתי לפרטים, אפילו לא סיפרתי הכל מדויק, הייתי צריכה להעביר לה את הרעיון הכללי".
בשלב הזה הצטרפה אמה של ל' לשיחה, וסיפרה כיצד הגיבה לבשורה שטלטלה את חייה, ואת חיי המשפחה.
מה עובר עלייך שאת שומעת את זה? 'שבי ואני מספרת לך משהו נורא. לא תשכחי את זה בחיים'.
"אני מנסה לשחזר מה היה בשיחה. אני זוכרת איפה ישבתי, אני זוכרת של' דיברה איתי ואיך היא נשמעה. כל הזמן שאלתי 'איפה את' כי נלחצתי מאיך היא, והיא עוד באופן יחסי ומגונן צחקקה ואמרה 'אני בסדר, אני בדרך הביתה'. אני חושבת שהייתה תגובה מנותקת. לא יודעת מה חשבתי, אולי היא בהיריון, זה כמו בסרטים, מה כבר יכול להיות? היא מסבירה לי, אני זוכרת שהייתי בעיקר בשוק, וכל מה שרציתי הוא שהיא תחזור הביתה ולהבין איך היא. היה מקום של 'תחזרי כבר הביתה'. יש לך כנראה מנגנון כזה שאתה נמצא לא נמצא, איזה שוק, בהתחלה אני כן קצת ייבבתי. אני כן זוכרת שמאותו רגע שאם אני לא רואה אותה פיזית, אני נשמטת".
ל', כמה זמן עבר מהאירוע עצמו ועד שאת מדברת עם אמא?
"שנה בערך. לא רציתי לחזור הביתה, כל כך הרבה זמן ברחתי מזה, ועכשיו היה לי אותה שתכריח אותי להתמודד עם הסיפור הזה. אני זוכרת. נכנסתי הביתה וחיבקתי אותה, הייתי מאוד מנותקת ומחייכת, ואיך שהייתי נראית, כל כך לא תאם למה שהרגשתי, אבל כל כך לא רציתי לראות אותה בוכה, אז אמרתי שהכול בסדר".
אחת השאלות הקשות כמעט כמו לספר על שאירע, היא להבין איך ממשיכים מכאן. איך לוקחים את כל החוויה הקשה והטראומתית, וממשיכים איתה הלאה, על כל המשתמע מכך.
בהמשך, תיארה אמה של ל' איך עיכלה את הבשורה הלא פשוטה על בתה. "התהליך שלנו הוא כזה שאתה בעיקר בהתחלה בשוק", הדגישה. "אני זוכרת שיחת טלפון עם מכרה שלנו, ושאמרה את המילה אונס זה פתאום הלם בי. זה מן רגעים שבהם אתה אומר 'זה לא הסיפור שלי, אני לא קשורה לדבר הזה, איך זה יכול להיות?' ואז פתאום אתה מבין שאתה מתחיל להיכנס לתוך הסיפור הזה", אמרה.
"אני מרגישה שאני לא מכירה את עצמי יותר"
ל', את מתארת את השנה שאת עוברת עם עצמך כמעט לבד, עם המחשבות בראש, שאת מנסה לנסח לעצמך מה קרה.
"אני מרגישה שמשהו נהרס בתוכי, שמשהו כל כך לא בסדר, כאילו אני לא מכירה את עצמי יותר, משהו נדפק ונהרס ואני לא מצליחה להגיד לעצמי מה. אני אומרת לעצמי שמה שקרה עם אותו ילד זה סוג של ניצול מיני, 'את פשוט לא היית מוכנה וזה היה בסדר'. הייתי במערכת יחסים, זה חלק ממערכת יחסים, עד שאת פשוט מבינה שזה לא. אני זוכרת שהייתה לנו סדנת זום על אלימות מינית, וחלק ממנה הייתה שקופית על אלימות מינית בזוגיות, וזה עשה לי כזה 'אני מזהה פה יותר מדבר אחד'. שם זה קצת נכנס למוח".
ברגע שזה פורץ החוצה, לפחות בתחומי בית הספר, איך מתייחסים התלמידים אחד כלפי השני, ההנהלה, גם בתוך בית הספר? הסיפור הזה תופס הרבה פרסום, תקשורת, מדברים על זה בכל מקום, זה עשה הרבה רעש.
"קיבלתי המון תמיכה מבית הספר", הבהירה ל', "מאוד שמרו עליי. ברגע שיצאתי עם הסיפור ועוד לא הגשתי תלונה, העיפו את אותו ילד מבית הספר. זה נגע בלב של המון תלמידים ומורים. היו גם ילדים שקראו לי שקרנית".
מי הילדים שהאמינו לו? זו הייתה קבוצה קטנה?
"לא, אלו אותם חברים שלו שידעתי שזה מה שיהיה, לא ציפיתי למשהו אחר. את פשוט מתייגת אותם בתוך המוח שלך כאותם אנשים, שבאיזשהו שלב בחייהם ייפול עליהם שחברם אנס או שהם אף פעם לא יבינו. הם תמיד יהיו שם, אך הייתי בכזה ניתוק מהעולם, כך שראיתי רק את האנשים שהיו מאוד קרובים אליי, הייתי כל כך מנותקת".
את יכולה לנסות לתאר את התהליך עצמו? מול המשטרה, החוקרים, ביה"ס? ילדה בת 16 שצריכה לעמד מול המנגנון הזה, וזו בטוח משימה לא פשוטה.
"הגשתי תלונה במרחב בצפון תל אביב, יחד עם שאר הבנות, שבוע אחרי שסיפרתי לאמא שלי ולכולם, אפילו פחות. מהרגע שזה יצא ממני הייתי צריכה שזה ייצא לכל העולם, קיבלו אותנו בצורה טובה מאוד, נחקרתי על ידי כמה חוקרות רגישות ומקסימות".
זה אירוע מחזק?
"כן, כי כשאני יושבת מול החוקרת ומספרת לה שוב את אותו סיפור, אי אפשר לשנות את מה שקרה שם כי זו אמת, את כבר לא יכולה לעוות לעצמך את זה בראש כי את חייבת לזכור מה שקרה ומשם את צריכה להתקדם, כשאומרים לך 'אנחנו מאמינים לך', ואת עם כל כך מעט אמונה במערכת של המשטרה. הם באמת האמינו לי והקשיבו לי והיו סבלניים ורגישים. כרגע חתמו על הסדר טיעון מול הבחור, מה שאומר שהוא הודה על כל הדברים בכתב אישום. הייתי שם עם עוד 5 המתלוננות האחרות".
הסתכלת לו בעיניים?
"כן".
והוא הסתכל לך בעיניים?
"כן, הוא קצת בהה בכולנו. אני לא יודעת, לכל אחת זה היה נראה כאילו הסתכל עליה".
ואת חושבת שהוא מבין בדיעבד את חומרת המעשה?
"אני לא יודעת, כל כך הייתי רוצה לדעת. היה שם משהו כל כך מנותק שלא הצלחתי לקרוא את ההבעה שלו".
בסיום השיחה, התייחסו צמד המגישים לעתידו של הנער. חרף כל מה שהיה, אמרה ל': "צריך לאפשר לו שיקום רק בשביל לשמור על שאר הבנות שיכולות להיפגע ממנו. חשוב לי השיקום שלו, שיבין ושיהיו לו רגשות אשם, אני לא מצפה ממנו שיישב בכלא כל החיים. בסופו של דבר הוא יישב בכלא אולי שנתיים במקרה הטוב, אני לנצח עם הכלא הזה. אני שלמה עם הסדר הטיעון כי הוא הודה, אני לא יודעת אם הוא הודה כי הוא באמת מודה בזה או כי זה ההליך האסטרטגי הטוב ביותר, אבל אני לא צריכה לעבור חקירה מעורך הדין שלו. הוא הודה שאנס אותי, אף אחד בחיים לא יוכל להגיד לי שזה לא קרה".
כמה תובנות שלך, אמה של ל', בפרספקטיבה לאחור? ראינו שכשדיברנו על הנער זה תפס אותך.
"אני קודם כל אמא של ל' ושל עוד שתי בנות, אנו בית של נשים. תחושתי היא שאנו חייבות לדבר ולהגיד דברים בצורה ברורה ולהיות בעולם עם אמירה נחרצת, זה משהו שאני מבינה גם כאמא, להיות בשיח הזה עם הבנות שאני מגדלת. יש בי מן אובדן תמימות כזה, התהלכתי בעולם עם משהו יותר סומך וכך גידלתי את הבנות, בצורה כזו, של בסך הכל העולם הזה ממש סבבה. אני חייבת להגיד שמשהו בדבר הזה הלם בי, מסתבר שיש פה הרבה מאוד דברים ממש לא בסדר והרבה מאוד דברים שיכול להיות שהיה צריך לשים לב יותר. משהו בי כל הזמן אמר שמשהו לא בסדר".
מה קרה לכם במהלך השנה הזו?
"בריחה", סיפרה ל' בעצב, "ברחתי פשוט מהבית, לא הייתי שם, לא הייתי עצמי, לא הייתי אני. התרחקתי מכולם". "התחושה הייתה שהיא רק הולכת ומתרחקת", הוסיפה אמה, "מה שלא עשינו, לא הצלחנו להגיע, ומזהים שמשהו לא בסדר, תסכול, כעסים, התנהגות שמשהו קורה פה ואני לא מצליחה להבין מה קורה".
זה כואב לראות את הביקורת שלך כלפי עצמך, אבל יש מערכת, יש בתי ספר, יש מורים, יש תלמיד שעבר לבית ספר אחר. נורא קשה לראות את הביקורת העצמית שלך כאמה של ל', זה שובר לב.
"בגלל שאני אמא, זה קיים. אנחנו מתהלכים גם עם ביקורת עצמית ורגשות אשם, זה חלק מהיותנו הורים, אבל אני חושבת שבסופו של דבר לא הייתי באיזשהו ניתוק, ראיתי את בתי וראיתי שמשהו קורה. בגדול הרבה ניסו להסביר לי שזו תקופה קשה והנוער עובר דברים קשים בשביל שארגיש אולי יותר טוב. זה טיוח, יש פה מקום לאשמה ולכעס מצדי, ולביקורת מאוד נוקבת על ההורים שלו".
ל' ביקשה להעביר מסר לבנות שעברו או עודן עוברות דברים דומים, וטענה: "אני חושבת שאנחנו עושות כל דבר שאנו יכולות בשביל לשמור על עצמנו כל יום וזה לא קל, זה בעיקר לכל מי שיכול להקשיב ולעזור. כמות הקטינות שנפגעות מינית בתקופה האחרונה וכמות הקטינים שפוגעים מינית כל כך גבוה, וזה לא נגמר, זה מרגיש כאילו הפגיעות האלה הן בסוג של שטח אפור למרות שאין דבר כזה שטח אפור, כשאני אומרת לא ואנשים ממשיכים - אי אפשר להמשיך עם זה. כמה טוב שמדברים על זה. מרגיש כאילו אין לנו שום מקום בעולם לומר את מה שאנחנו חושבות כרגע, בסופו של דבר אני מסכימה להיות במערכת יחסים עם אדם מסוים אבל אני לא מסכימה שיאנסו אותי".
עריכה: מיכל קדוש
