ישראל במלחמה 319 ימים, 109 חטופות וחטופים נותרו מאחור במנהרות החשוכות של חמאס, חיים ומתים. הבוקר (ג') הובאו לישראל במבצע חילוץ צבאי נועז שש גופות של תושבים שנחטפו בחיים מהקיבוצים ניר עוז ונירים בשבעה באוקטובר השחור - אברהם מונדר, אלכס דנציג, חיים פרי, יורם מצגר, נדב פופלוול ויגב בוכשטב. יהי זכרם ברוך.
כולם נחטפו חיים. כולם יכלו לחזור בעסקה הראשונה. בנות זוגם חזרו וחיכו שישובו הביתה - חיים, לא מתים. כל אחד מהם עבר שם עינויים קשים והתעללויות עד מוות. את זה יודע גם ראש הממשלה. עצב גדול לדעת שהוחמצו כאן חיים של אנשים נהדרים, בוני ומקימי הארץ הזאת, וכך הם לא ציפו לסיים את חייהם - עלובי נפש, זרוקים במנהרות ומעונים.
7 באוקטובר זה היום השחור בתולדות ישראל מאז קום המדינה. את 7 באוקטובר לא נשכח אף פעם. אנחנו עדיין עמוק בפנים, לא רואים את הסוף. האם צריך לציין את התאריך הזה בטקס מיוחד? לא. האם השרה מירי רגב צריכה להיות ממונה על "הפקת" האירוע המיותר הזה? גם לא.
עם קהל, בלי קהל, כל כך לא רלוונטי. מלחמת 7 באוקטובר בעיצומה. מישהו שאל בכלל כמה עולה טקס שכזה ומאיפה יגיע הכסף כשהקופה מתרוקנת, כשלמפונים נגמר הכסף, כשלא יודעים איפה ילמדו הילדים ב־1 בספטמבר, כשחבל ארץ שלם בצפון ננטש?
כל אחד והזיכרון הפרטי שלו. זה לא הזמן לטקסים, אדוני ראש הממשלה, לא עכשיו ולא בכלל. עכשיו הזמן להחזיר הביתה את מי שנשאר שם. עכשיו.