"הזירה הצפונית מדממת כבר משמונה באוקטובר"
ענת דוידוב בטור אישי: "יישובים שנמצאים למשל קצת יותר מ-5 ק"מ מהגבול, לא זכאים לשום פיצוי. עד עכשיו הפינוי העצמי עלה למשפחה 100 אלף שקלים"
נזכיר שאנחנו אחד עשר חודשים במלחמה קשה ומדממת, במספר זירות, ביום ה-338 שלה, עם 101 חטופות וחטופים שנמצאים במרתפי חמאס האיומים, מחכים לחמלה של הממשלה שלהם, שהפקירה אותם ב־7 באוקטובר. 154 מכלל החטופים מיישובי העוטף וממסיבת הנובה הוחזרו בנובמבר הקודם. גם אז 50 יום נראו להם ולמשפחות כמו נצח.
הזירה הצפונית מדממת כבר משמונה באוקטובר. יישובים שנמצאים, למשל, קצת יותר מ-5 ק"מ מהגבול לא זכאים לשום פיצוי. קחו לדוגמה את אהרון גמזו מכפר סאלד, קצת יותר מ-5 ק"מ, פינה את עצמו ואת משפחתו בתחילת המלחמה לחולון. עד עכשיו הפינוי העצמי עלה למשפחה 100 אלף שקלים. מי שמע על ממשלה? מי שמע על הפרויקטור? כלום ושום דבר.
שלושה ילדים, יסודי ותיכון, נותקו מהסביבה האורגנית שלהם, כמו גם 85% מתושבי האזור שנמלטו בהוראת ראשי המועצות וצה"ל. פרנסה אין. מיגון אין. גמזו מספר שהם חיים כמו ברולטה - יפגע-לא יפגע. היום זה הם, מחר זה אנחנו. הם משלמים משכנתה עבור מה שהיה הבית בצפון. עכשיו גם שכירות חודשית על דירה בחולון. לא מעט תושבים התחילו לחזור לבתים המופגזים, כי כל החסכונות נאכלו. ישראל במלחמה 338 ימים. 101 חטופים. הצפון מופקר כבר קרוב לשנה. איך יוצאים מזה? תשאלו את ראש הממשלה.
