"מעולם לא ציינו כאן תאריכי זיכרון לפני תום מלחמה"
ענת דוידוב פתחה את התוכנית עם המצב הקשה במדינה: "מדינה אחת זוכרת את הנופלים שלה, את החטופים שלה, את המתים שלה, את נפגעי הטראומה שלה"
ישראל במלחמה, 387 ימים ו־101 חטופות וחטופים מחכים כבר יותר משנה שיצילו אותם. אולי נפתח עכשיו צהר קטן. אולי ההזדמנות האחרונה. מדינה אחת זוכרת את הנופלים שלה, את החטופים שלה, את המתים שלה, את נפגעי הטראומה שלה, ומקיימת כבר טקס זיכרון שלישי תוך כדי מלחמה בתוך שלושה שבועות.
מעולם לא ציינו כאן תאריכי זיכרון לפני תום מלחמה, רק אחרי שמלחמות הסתיימו. במלחמת 7 באוקטובר רבים בעיקר על הקרדיט.
מתחילת החודש נהרגו 70 לוחמים ועוד שני אזרחים. מספר הפצועים הכולל מ־7 באוקטובר חצה את ה־11 אלף. בוקר אחד במדינה אחת: פיגוע רב נפגעים בגלילות, ירי כטב"מים עם שני פצועים, ירי רקטות בשגרה, ארבעה לוחמים הרוגים בלבנון: אליאב, עמרם, אברהם וגלעד, יהי זכרם ברוך.
וגם זה היה בסוף השבוע - פעולה תקיפה מוצלחת של חיל האוויר באיראן נגד מספר מטרות חשובות. ארבע נווטות השתתפו בפעולה, ואנחנו גאות וגאים בלוחמות חיל האוויר. מדינה אחת עם לוחמות מצוינות בכל זרועות הביטחון שהוכיחו את עצמן מעל ומעבר.
שריונריות, רופאות ופראמדיקיות, לוחמות קרק"ל, מג"בניקיות, תותחניות, נשות מודיעין ותצפיתניות. היום כולם כבר מבינים שאם היו מקשיבים לאזהרות של הנגדת מ־8200 ולאזהרות של התצפיתניות, הן יכלו להישאר בחיים וכנראה למנוע אסון קולוסאלי, ובכלל לנו לא היה ספק ביכולות הסופר מקצועיות של הלוחמות בניגוד לכל מיני פטפוטים עלובים ששמענו במהלך השנה האחרונה על שירות מעורב. מביך ומיותר.
