הרב אלחנן דנינו, אביו של אורי דנינו ז"ל שנרצח בשבי חמאס והושב לקבורה בישראל, שוחח עם ינון מגל ובן כספית על בנו שהקריב את עצמו כדי להציל את חבריו בפסטיבל 'הנובה'.
"אני לא אזקוף את זה לזכותי", אמר תחילה אביו על ההקרבה של בנו, "אני אזקוף את זה אולי לזכות התפילות שלי שילדיי ילכו בדרך ישרה, וזה מה שיצא, כן, אבל זה חינוך של בית - לשותפות, לערכים, לאהבת ישראל, לא משנה מי האיש מולך. אורי היה כל הזמן מחייך לזולת. אורי היה אוהב, מחבק. כבר בימות השבעה הגיעו אלינו אלפי אנשים, במיוחד צעירים מכל הגוונים - אברכים כבר עם שני ילדים בזרועותיהם או לעומתם חיילים וחיילות משוחררים עם קעקועים, וזה אורי - אסף את כל החבר'ה מסביבו, זה מי שהוא היה, ואנחנו לא חושבים שהוא היה נוהג אחרת. אחיו כתב 'לפעמים אני כועס עליך שאתה שבת להציל ולא הצלת את עצמך ויכולת להיות איתי, ואז אני נזכר שמייד היית עונה לי - נראה לך שהייתי משאיר מישהו מאחור?'".
יש נחמה בזה שאתה אבא של גיבור?
"בוודאי. מייד כשהוא נחטף אני כבר התחלתי לשחזר משפטים שהוא אמר לי. מאוגוסט 2018 אורי לא השתחרר משירות הביטחון במדינה, ובאחד מימי השישי כשחזרתי לבית מהעבודה, הוא שמע אותי עייף ושאל אותי 'אבא, למה אתה עייף?'. אמרתי לו 'אני כבר לא בגיל', אז הוא אמר לי 'אבא, לעבודה הולכים לעבוד, לצבא הולכים למלחמה - ובמלחמה לא כולם חוזרים'. אני לא כל כך הפנמתי את המשפט באותם רגעים. במוצאי שבת הרמתי לו טלפון ושאלתי אותו 'אורי, אתה שמת לב למילים שהנחת על פניי? כבן בכור שלי, זה משפט שאתה אומר לי?', ואז הוא אמר לי 'אבא, תשמע, אני הלכתי לשליחות, אני לא נמצא במשרד בצבא, אני נמצא בחזית והכול יכול לקרות'".
"הוא אמר לי 'הכבוד הכי גדול שלי יהיה למות למען המדינה שלי'. זה משפט שהלך איתי הרבה מאוד זמן עם כאב גדול, אבל הבנתי שזה היה רצונו של בני הבכור, השם ייקום דמו", הוסיף.