"המוני ישראל ברחובות ולא ראיתם שר או חבר כנסת"
ניסן קלדרון, אחיו של עופר קלדרון ששוחרר משבי חמאס, מתח ביקורת על מקבלי ההחלטות: "ההפקרה נמשכת. זה שלא כל החטופים פה, זה המשך ההפקרה"
ניסן קלדרון, אחיו של עופר קלדרון ששוחרר משבי חמאס, שוחח עם אודי סגל וענת דוידוב והתייחס להלוויה של שירי ביבס וילדיה.
"נהיינו משפחה חדשה, משפחת החטופים", ציין קלדרון והוסיף: "אני מכיר את רוב החטופים והנרצחים באופן אישי. אתמול הייתי בלוויה של עודד ליפשיץ שהיה דמות, גם לילדים שלי. הקהילות באשכול מעורבות ושותפות למה שקורה, והלב לא יכול להישאר שלם".
"אלו דברים שלא יכולים להיות הגיוניים. המוני ישראל ברחובות ולא ראיתם שר או חבר כנסת עומד שם - לא בלוויות, לא במסעי הלוויה הנוראיים האלה. הייתי מצפה לראות ייצוג של המדינה, שלפחות תרכין ראש ותגיד את הסליחה האמיתית", טען.
הוא סיפר על ניסיונות של גורמים בצמרת המדינה ליצור איתו קשר לאחרונה: "שבועיים אחרי שעופר חזר התקשר אליי נציג של נשיא המדינה ורצה לשוחח עם עופר. שאלתי אותו 'מה קרה? איפה התעוררתם?'; שלשום התקשר אליי מישהו שבנימין נתניהו רוצה לשוחח איתנו. אין לי מה לשוחח עם אנשים שהפקירו אותי ב-7 באוקטובר. הפקירו אותי במשך עשרים שנה וממשיכים להפקיר אותי גם היום. ההפקרה נמשכת. זה שלא כל החטופים פה - זה המשך ההפקרה".
עוד הדגיש: "ציפיתי מראש הממשלה או מנשיא המדינה להתקשר אליי עוד ביום השני והשלישי ולהסביר לי למה אח שלי לא פה, ולא אחרי 500 ימים. זה מאוחר מדי. תושבי מדינת ישראל צריכים להבין שמישהו עוזר להם. 509 ימים יש אזרחים חיים ברצועת עזה, חיים וגם חללים שצריך להביא אותם הביתה לקבורה ראויה".
על עופר: "הכי חשוב לנו שהוא פה ושהילדים שלו איתו"
לאחר שהתבקש לעדכן במצבו של אחיו עופר אמר ניסן: "עופר הגיע, ואחרי שבוע הוא קיבל דלקת ריאות קשה מאוד. הוא היה מאושפז בשיבא. טיפלו בו בצורה נפלאה, והוא נמצא בשיקום בכפר המכבייה - עדיין עם שיחות, עדיין עם עזרה. הוא מתרגל לחיים החדשים, מתרגל לשמוע מה קורה בחוץ, לזה שחברים שלו עדיין שם, לזה שהרבה חברים שלו אינם כי הם נרצחו. זה תהליך שייקח זמן. מתקדמים לאט לאט, ואנחנו מאוד מגוננים עליו. הכי חשוב לנו שהוא פה, ושהילדים שלו איתו. חזרנו להיות משפחה".
"תחשבו שיש עדיין אבות לילדים שם"
בהמשך סיפר על יוזמה של אבות ששבו מעזה לפעול בדחיפות לשחרור האבות החטופים שעדיין נמצאים ברצועה: "היוזמה הזו נולדה כי האנשים שחזרו, וביניהם עופר ושאר האבות, העבירו מסר שהתנאים הרבה יותר קיצוניים ממה שדמיינו - התעללות נפשית ופיזית והרעבה. אנחנו צריכים למען הילדים האלה והמדינה להביא את האנשים הביתה. ביום ה-52, כשסער השתחררה, לעופר הייתה בקשה אחת: 'תילחמי עליי. אני לא רוצה למות פה'. ועכשיו סער אמרה לי 'ניצחנו'. היא הצליחה לעמוד במשימה שאבא שלה ביקש ממנה. תחשבו שיש עדיין אבות לילדים שם, והגיע הזמן שמישהו יבין שצריך להפסיק עם משיכות הזמן, וכבר ביום ראשון בבוקר להביא את כולם לפה".
עריכה: אחיעד לוק
