?מהם הגשרים

מאת: ברק פז

לפני ארבעה חודשים הלך לעולמו המשורר משה בן שאול  (2007-1930), מחשובי המשוררים של דור המדינה. בן שאול פרסם בחייו מאות שירים, שאחדים מהם זכו ללחנים ולביצועים של מיטב האמנים. המוכרים שבהם:"מנגן ושר" (לחן וביצוע: אבנר גדסי), שחודש לאחרונה ע"י בועז מעודה; "בדידות" (תרגום מצרפתית) בביצוע יזהר כהן; והשיר המוכר ביותר, שמושמע רבות ב"שבת עברית": "מה הן המילים"  בלחן ובביצוע של שלמה ארצי מהאלבום "חצות" (1981). שנתיים קודם לכן, אגב, הקליט ארצי גם את "אתמול חלפו הציפורים" של בן שאול לאלבום "דרכים".

"מה הן המילים" הוא שיר מעניין, העוסק בכוחן ובחולשתן של המילים וביכולתו של האדם לתפוס את הזמן החמקמק ולחצות אותו כשם שחוצים גשר, מנקודה לנקודה, בהכרה מחודדת. בפתח השיר שואל המשורר "מה הן המילים אם לא שתיקה?", ומוסיף: "תמיד נוסעים אתן לארץ רחוקה". אם מחברים לפתיחת השיר את סופו: "תמיד הולכת לפניך שתיקתך", מבינים שהמשורר רוצה לומר, שבמקרים רבים ערכן של המילים זהה לזה של השתיקה, ולעתים השתיקה אף עולה על המילים בסגולותיה התקשורתיות. כדוגמה הוא נותן מצב של נסיעה לארץ רחוקה, דוברת שפה אחרת מן הסתם, ועל הרקע הזה ניתן להבין את המשך הבית: "מגדל נופל, הגשר הוא חבר לעוד גשרים...": המגדל הוא מגדל בבל, והגשרים הם הפתרונות שצריך למצוא כדי לגשר במקומות שבהם המילים לא יכולות.

בבית השני כותב בן שאול: "מה הם הגשרים אם לא עכשיו? / עכשיו ועוד עכשיו הוא זמן". בניסוחו החד והיפה מדמה המשורר את ההווה לגשר, המחבר בין עברו של האדם לבין עתידו, גשר שעליו הוא צועד בלי הפסק, כשהוא סוחב עמו בילקוטו את ילדותו, "אתמול ועוד אתמול". אבל בן שאול אינו הראשון שעשה חיבור בין זמן ובין גשרים. המשוררת לאה גולדברג (1970-1911) הקדימה אותו באחד משיריה הראשונים, "ימים לבנים", שהופיע בספרה הראשון והולחן לימים ע"י שלמה יידוב. בשיר, הזוכה לפופולריות רבה עד היום, מתארת גולדברג ימי קיץ ארוכים ומשעממים (ודאי חמסיניים), שבהם הזמן לא זז ("לזרז על לוח שעון את מרוץ הדקים"), והיא ממשילה אותם ל"גשרים ישרים וגבוהים בין אתמול ומחר". בדימוי זה מרמזת המשוררת שהימים לא עוברים עליה בנועם, אלא בחוסר ברירה. כשם שבהגיענו לתהום או לנהר אין לנו ברירה אלא לחצות את הגשר שמעליהם, כך היא נאלצת להמתין שייגמר היום, שהוא גשר הכרחי אל המחר.

אבל גם שירה של לאה גולדברג נשען על שיר שקדם לו, "בלילה בא המבשר"  של רחל המשוררת (1931-1890), שיר מעט שכוח, שאולי רצוי לנער ממנו את האבק. השיר הופיע לראשונה באלבום המופתי של חווה אלברשטיין ודני גרנות, "שירי רחל"  (1968), בלחן של דני ליטני. כמה שנים לאחר מכן הקליטה אותו גם הזמרת דורית ראובני במסגרת ערב שירי רחל. בשיר מתארת רחל פגישה ממשית עם מלאך המוות ואת התובנה שבאה בעקבותיה: "אזי ידעתי כי נשבר / הגשר הישן / שבין אתמול לבין מחר / תלו ידי הזמן".

בניגוד לשירים של בן שאול וגולדברג, שבהם הגשר בין הזמנים משמש דימוי להמשכיות, להווה בר-קיימא ולזמן שעובר, בשיר של רחל הגשר בין אתמול לבין מחר שבור, ויותר לא ניתן להגיע בעזרתו לצד השני של היממה. כלומר, הלילה שבו בא המבשר, הוא הלילה שממנו לא מקיצים, שבו מתים. לפני ארבעה חודשים נשבר הגשר של משה בן שאול והוא בן 77. יהי זכרו ברוך.